מוות זה חלק מהחיים ולאט לאט לומדים לקחת את זה ככזה.
אחרי מוות ופרידה של דבר אהוב צריך זמן להתאושש, ולתת לחבר שלך תמיכה זה חשוב.
כשהחתולה שלי הורדמה הפואמה שהשתמשתי בה היא "אל תסתכלו על קברי ותבכו; איני שם, איני מתתי" (והפואמה ממשיכה עם זה שהאנרגיה - נשמה - נמצאת כאנרגיה אחרת. כרוח, כאור הכוכבים וכו'. זאת פואמה יפהפיה).
בכללי לקח לי בסביבות חצי שנה לעבור את כל השלבים כדי לקבל את המוות שלה כנחמה וכשחרור ובדיעבד, להרדים אותה היה הדבר הנכון לעשות.
לפי המצב של הכלב, הוא עבר למקום טוב יותר, וזה מה שצריך לחשוב עליו.
לפחות לא הייתה קריאה שהיה צריך לקחת (כלומר להרדים), אלא שהוא פשוט מת בזמן שישן, בשקט, בנעימות.
כרגע זה ממש קשה ואני מאוד מבינה את הכאב, אבל כמו שזה כואב לנו, מוות בסופו של דבר משחרר מהסבל שהכלב כנראה חש. ליהיות עיוור, חירש וחסר תיאבון... לפחות אפשר להתנחם בזה שהוא נטש את הצורה הפיזית שהקשתה להנאה שלו ועבר למצב הרבה יותר חופשי.
;){kind=link}