מאז הפרידה מהחבר שלי, אני שמה לב שיותר קשה לי חברתית,
היה לי שבוע שבו רק עבדתי אבל לא ראיתי או נפגשתי עם החברים שלי בכלל, וזה היה בשבוע השני של מחזור ב',
ואז בשבוע החופש שהיה לי , נפגשתי איתם שוב וזה חזר,
ועכשיו שוב , עברתי שבוע שלם של עבודה בלי לראות או להיפגש עם החברים שלי.
זה כאילו ,
זה הלך, חזר, ושוב הלך.
ועכשיו בסופ''שים שבעבר לא היו לי קשים בכלל , כי נחתי בהם בעיקר מכול השבוע שהיה לי,
נהיה לי פתאום קשה לבד,
וזה הסופ''ש השני כבר שאני נופלת ונכנסת לדיכאון ומרגישה שאני משתגעת ולבד בלי אף אחד,
כי כשהייתי עם החבר שלי ,
אז כול שבת נפגשנו אחרי הצהריים ב5 וחצי עד הערב ,
ועכשיו כשאנחנו כבר לא ביחד ואפילו כבר לא מדברים יותר ,
אז אני פשוט לבד בסופ''ש ,
ואני שמתי לב שברגע שיש לי שבוע שבו אני לא רואה את החברים שלי בכלל, אז בסופ''ש נהיה לי קשה יותר לבד עם כול המחשבות והרגשות שלי,
וברגע שאני כן רואה את החברים שלי כול השבוע , אז קצת פחות קשה בסופ''ש,
וגם שמתי לב שלפני שהייתי בזוגיות וגם בזוגיות עצמה תמיד דאגתי לקבוע ולעשות ולהיות עם החברים שלי.
לפני הזוגיות , לא קרה מצב שבו היה השבוע שלא נפגשתי עם החברים שלי,
וגם כשהייתי בזוגיות , דאגתי לא להישאר לבד.
ועכשיו...
אחרי הפרידה, כשאני כבר לא בזוגיות יותר...
פתאום המצב החברתי שלי נהיה לי קשה יותר.
אני מתרחקת מכול החברים שלי , ואני לבד,
ואני לא יודעת למה זה קורה או לחלופין ,
אני לא יודעת מה קורה לי יותר או למה זה קורה.
כי לפני כול הבלאגן של הזוגיות , לא היה מצב שלא הייתי לרגע בלי החברים שלי,
וגם בזוגיות עצמה , לא הייתי לבד.
ועכשיו כשאני בלי זוגיות ,
אני כאילו לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.
אני מתפרקת,
עצובה,
מרגישה לבד,
נשאבת שוב לדיכאון ולרע,
ומרגישה שאין לי חברים יותר.
פעם הלבד הזה לא היה כזה רע , הייתי רגילה אליו ,
ועכשיו הלבד פשוט הורג אותי בסופ''ש בעיקר.
כשאני כבר לא איתו יותר.
ואין לי בשביל מה לשמוח ולהתרגש.
באמת שבעבר הסופ''שים לא היו קשים לי ,
כי דאגתי תמיד לצאת ולבלות , ולהיפגש ולעשות דברים עם חברים,
ואז אחרי שהייתי עם חברים , אז בסופ''שים פשוט נחתי ואגרתי כוחות לקראת שבוע חדש.
ועכשיו כשפתאום אני לא עם חברים , ואני לא איתו יותר..
אז הסופ''שים הפכו מדכאים וקשיים יותר וזה לא כייף,
ואני לא יודעת איך לעזור לעצמי לשנות את המצב הזה.
קשה גם לחשוב חיובי שאני באמת במצב הרבה יותר טוב ממה שהייתי בעבר ,
ועדיין...
כשנופלים למקומות החשוכים וללבד שוב,
קשה לזכור שעדיין יש לי חברים שאוהבים ותומכים ,
ואני פשוט מרגישה לבד יותר מתמיד עכשיו.
כאילו אין לי בכלל חברים,
למרות שיש לי,
אבל חסר לי משהו.
חסר לי מישהו בתוך הלב שלי,
ולמרות שאני לא אמורה לתת לזה את כול המשקל ולהמשיך הלאה בחיים שלי,
ולא להיות תלויה בו כול הזמן כי זה נגמר...
הקשר הזה פשוט חסר.
זה מרגיש שהזוגיות הזאת מילאה לי משהו בחיים ונתנה לי שמחה ואושר,
ועכשיו בלעדיה ..
אני פשוט עצובה , ולבד,
וקשה לי בלי זה.
אני לא יודעת מזה החיים שלי בלי זה...
וקשה לי ממש אחרי הפרידה.
בעיקר כשכבר לא מדברים , ולא נפגשים יותר,
ואני צריכה לראות אותו כול יום בקבוצה בראשון שזה ממש קשה כי אין לו מושג מה אני מרגישה.
הוא מבחינתו סיים את הקשר איתי , והוא ממשיך הלאה בחיים הרגילים שלו,
כאילו שאני לא קיימת יותר.
כאילו שלא קרה בינינו כלום לפני כמה שבועות טובים,
וזה ממש קשה לי שהוא ככה מתעלם ממני.
אבל לא משנה כמה אבכה ואהיה עצובה ,
זה פשוט לא יחזיר את הקשר שלנו להיות ביחד,
כי הוא פשוט לא רוצה.
הוא לא מדבר איתי כי הוא פוחד שאם נדבר זה יחזיר את הזוגיות שלנו,
כאילו שהזוגיות והביחד איתי היו בשבילו כמו רעל רעיל שהוא צריך להתרחק ולשמור ממנו מרחק.
ככה זה מרגיש.
הוא פשוט לא מסוגל להחזיק את הקשר איתי ,
וגם בגלל שיש לי יותר מדיי רגשות חזקים , אז הוא לא מסוגל להכיל את כול הרגשות שיש לי לתת לו.
הוא פשוט מפחד.
אז הוא מתרחק ממני כי הוא פוחד שאם נדבר וניפגש , אז זה יחזיר לו ולי את תחושת הזוגיות והביחד שהוא לא רוצה כרגע.
ועל זה אני אגיד שהוא פשוט- בי'ץפייס!!!!!!!!!!!
זה מה שהוא-
ביץ'פייסססססססס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
;){kind=link}