מה שקורה הוא שאני שוב לבד,
לבד עם כול הרגשות שלי,
לבד בלעדייך.
לא יודעת מתי , איפה, ואיך, אמצע את הזוגיות הבאה שלי,
אם בכלל..
סיפרתי לך אתמול חלק ממה שאני מרגישה,
ועדיין יש לי רגשות שאני צריכה לספר לך עליהם,
וניסיתי לקבוע איתך למחר כדי שניפגש ונדבר,
אבל אתה בחרת להתחמק ממני בצורה יפה , ומכאיבה.
קבעת להיפגש עם החונך החברתי שלך על פניי.
אם הייתי מספיק חשובה לך, אולי היית עושה מאמץ בשבילי כדי להיפגש,
אבל אתה לא.
אמרת לי שאתה פשוט לא יכול להכיל את הרגשות שלי,
שאתה לא יודע מה לעשות איתם,
אבל אני צריכה פשוט לפרוק כדי שתדע,
כי אני כבר לא יכולה להחזיק אותם יותר בתוכי.
אבל במקום לשחרר אותי מהסבל הזה ,
אתה משאיר אותי להיחנק איתם עד הסופ''ש,
וגם שם אני בספק אם ניפגש כדי לדבר.
קיוויתי כבר שבוע שעבר להיפטר מהם, אבל לא יכולת,
וגם עכשיו אתה לא יכול ,
כי בחרת בחונך החברתי שלך על פניי,
כי זה יותר קל לך.
קל לך להתחמק ממני ולא להתמודד עם הרגשות שלי, שעדיין יש לי אלייך.
ואני נאלצת לחכות עוד שבוע ולסבול עם כול הרגשות שלי.
עם כול הרגשות שאני לא יודעת איך למחוק, ואיך להעלים כדי שפחות יכאב לי.
אני צריכה לשחרר אותך,
כי אמרת לי שאתה מקווה שאני אמצע מישהו אחר טוב יותר או פחות ,
ושעם הזמן יכאב לי פחות.
היה לי עצוב לשמוע את זה.
כאילו שאתה אומר לי ' אני לא טוב מספיק בשבילך, ומגיע לך מישהו יותר טוב ממני',
ואני חשבתי לעצמי שזה לא נכון.
מגיעה לך אהבה ,
אולי לא שלי, כבר לא,
אבל מגיעה לך,
וחבל שזאת כבר לא אני.
מיום ליום אני פשוט עצובה שאנחנו כבר לא ביחד,
וכולם מסביבי נמצאים בזוגיות טובה,
בעוד שאני כבר לא.
אני לבד שוב.
ואני נחנקת עם הלבד הזה,
ומעצבן אותי שאני צריכה למצוא עיסוקים ותעסוקה כדי לא להתעסק ולחשוב עלייך יום ולילה.
אפילו כשכבר מצאתי תעסוקה, לרגע זה לא עצר אותי מלחשוב עלייך.
תמיד מצאתי את הדרך, גם מעבר לעייפות , לחזור ולחשוב עלייך.
וברור שאם אמצא מישהו חדש, אז יכאב לי פחות , וזה יעזור לי לא לחשוב עלייך יותר.
אבל בינתיים המישהו החדש הזה ... פשוט לא קורה.
זה פשוט לא קורה.
אז מה קורה?
קורה שאני לבד.
שוב לבד.
כמו תמיד.
~~~~~~~~~
