קטע רגשי

עוד שבועיים ו 5 ימים חוגגת יומולדת.

יומולדת 26 שלי מתקרבת.

אני מחכה לזה ,

ואני שמחה ולא שמחה.

שמחה כי זה היום שלי,

ולא שמחה כי באותו התאריך שלי בדיוק, אני צריכה לחגוג בר מצווה לילד בן 13,

וזה אומר להניח את עצמי בצד לכמה שעות,

ולהתרכז בו.

לחגוג לו,

לתת לו להיות המרכז לכמה שעות , כי הוא מחכה לזה.

וכשאני לא במרכז העניינים ,

אני  מרגישה שאני לא חשובה.

שאני לא קיימת.

שאין לי מקום.

שאני נדחקת הצידה.

שאין לי תשומת לב מכולם.

שלא מתייחסים אליי , ולא מתמקדים בי.

ואתה...

אתה היית יכול להציל אותי אם עדיין היינו ביחד...

אבל אנחנו לא.

כבר לא.

ממזמן לא.

היית יכול להציל אותי מההרגשה הנוראית הזאת שאני לא המרכז,

אם היינו ביחד , הייתי פשוט באה אלייך בסופ''ש ומבלה איתך ביומולדת שלי,

והיית מציל אותי מההרגשה שאני מרגישה עכשיו , וכנראה ארגיש כאשר אהיה בבר מצווה.

קשה לי עם זה שאני לא במרכז.

אני לא אוהבת להרגיש שאני לא המרכז של כולם.

וזה אומר שביומולדת שלי, אני צריכה לוותר על עצמי בשביל אותו נער בר מצווה.

לתת לו לחגוג את היום שלו לכמה שעות טובות.

וקשה לי עם זה.

אומנם הוא מצפה ומחכה לזה,

ועדיין..

אני מרגישה שקשה לי לשים את עצמי בצד ולוותר לו.

חשבתי שנחגוג שתי שמחות- גם יומולדת וגם בר מצווה,

אבל לא.

אני צריכה לעשות הפרדה ,

בבוקר לחגוג עם ההורים,

ובערב לחגוג עם נער המצווה , ולשים את עצמי בצד לכמה שעות.

ההרגשה הזאת ממש נוראית,

ואיתה אצטרך להתמודד  בתאריך של היומולדת שלי.

אני שונאת את זה ממש!

ואין לי ממש דרך לברוח מזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~