אתה אולי קרוב אליי ללב,
אבל רחוק ממני פיזית.
זה לא היה השבוע שלך.
לא הפעם,
אז היית קצת חולה , וחלש,
וחשבתי שעד שבת לפחות אתה תהיה בסדר,
אבל היום, כשאמרת לי שאתה לא מרגיש טוב,
הייתה לי הרגשה שלא ניפגש בסוף.
אנחנו אולי לא ביחד כבר,
אבל התחברנו מאוד כחברים טובים,
וכשאמרת לי שבסוף לא ניפגש , רציתי לבכות.
נקרע לי הלב לגזרים.
אנחנו כמעט תמיד מתחילים את השבוע ביחד , ומסיימים אותו ביחד.
התרגלתי, כנראה.
ועכשיו זה לא קורה.
ואתה חסר לי ,
רחוק ממני, וקשה לי.
מרגישה לבד בלעדייך.
כאילו חלק בלב שלי חסר לי,
ואתה הוא החלק הזה שחסר לי.
אני לא צריכה להתבלבל בין הרגשות שלי,
אנחנו חברים טובים , לא זוג,
ובכול זאת ,
הרגש החברי , שלי לפחות , התחזק איתך ממש,
ומה לעשות, אתה חסר לי, וזה כואב לי.
וחשבתי שאולי אוכל להיות איתך ולעזור לך,
אבל עדיף לך בלעדיי.
כלומר לעזור לעצמך להרגיש טוב יותר.
והעיקר הבריאות,
כי חשוב שתבריא ותהיה חזק שוב.
אתה רחוק ממני, והלב שלי מרגיש את זה.
מרגישה דקירות כאב , וחוסר נשימה.
לא חשבתי שארגיש ככה,
אבל אני צריכה להתגבר.
לזכור שאנחנו רק חברים טובים , לא ביחד ולא זוג,
זה מה שהיית רוצה.
אני חושבת.
ועדיין...
הכול ביחד פשוט קשה מדיי.
ומקווה שמחר תהיה בסדר , כדי שאראה אותך בערב עם כול החברים.
אוהבת,
מתגעגעת,
ומאחלת החלמה מהירה!
~~~~~~~~~~~~~~~~~
