אתמול בלילה , אחרי שפגעת בי כה חזק,
שלחתי לך הודעה ובה אמרתי לך שאני מצטערת אם פגעתי בך,
ושלא התכוונתי אם אמרתי משנו לא במקום,
ועל הדרך אמרתי לך שמאוד פגעת בי, ונפגעתי ממך,
ושזה לא התאים לך לפגוע בי,
ושאני מחכה שתתנצל כדי שנוכל להמשיך הלאה בחברות שלנו איכשהו.
והיום בבוקר שלחת לי הודעה ,
ובה התנצלת שפגעת בי כי היית עייף ולא שמת לב שפגעת בי כול כך.
הבטחת שזה לא יקרה שוב ,
והבטחת גם לא לפגוע בי,
ואמרת שלפעם הבאה תשים לב,
ולא תיתן למילים פוגעניות שכאלה לצאת שוב מהפה שלך.
אני בתוכי לא יודעת אם לסלוח לך עד הסוף.
חטפתי ממך אגרוף מרסק הישר לתוך הבטן.
אתה האדם האחרון שחשבתי שיפגע בי ככה.
לא חשבתי שדווקא ממך יגיע האגרוף הזה.
לא ציפיתי לחטוף ממך כזאת מכה.
ממש לא התאים לך להתנהג אליי ככה.
זה כאילו שאני לא מכירה אותך,
ואתה שכחת שיש לי רגשות , ואני יכולה להיפגע גם.
אני עדיין מעכלת את כול הרגשות שלי,
ועדיין לא מאמינה שפגעת בי ככה.
אני רוצה להמשיך הלאה ולשכוח,
שנחזור למצב החברי שהיינו בו קודם.
לא יודעת אם אני מסוגלת.
כשאני נפגעת , ועוד מהחבר הכי קרוב שלי,
קשה לי לסלוח.
תמיד אומרים ש ' נפגעים הכי הרבה מהחברים שהכי קרובים אלינו',
וזה נכון.
זה מה שקרה.
התקרבתי אלייך כול כך , שבסוף פגעת בי בלי לשים לב.
והבטחת שלי שלא משנה מה , זה לא יקרה שוב.
מבחן הזמן יגיד.
ההתנצלות שלך מתקבלת בחצי התנצלות.
אנחנו אולי נמשיך הלאה ,
אבל אני אזכור את הפגיעה הזאת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
