4 ימים בבית,
4 ימים לבד,
4 ימים בלי חברים,
4 ימים שאני רק עם עצמי בלי אף אחד,
ביום ה4 אני מתפרקת נפשית ורגשית,
לא רואה ולא שומעת אף אחד.
לא רואה אותך בעיקר.
לא שומעת אותך.
ואתה חסר לי.
חסר לי מאוד.
מזג האוויר הגשום מנע מאיתנו להיפגש, וזה כאב.
בתוך הגעגוע שאני מרגישה ,
יש לי תחושת חיסרון,
תחושת בדידות,
תחושת ריחוק,
הצפות של רגשות,
היה לי קשה להיות בבית 4 ימים ברצף.
אומנם דיברנו אבל לא נפגשנו.
ואין דבר חזק ומחזק יותר מפגישה עם חבר טוב.
ויש רגעים שבא לי לומר לך שאני אוהבת אותך,
אבל זאת רק אהבה חברתית ותו לו.
קשר חברי שמתחזק ומתקרב אחד לשני.
ככה אני מרגישה.
היום נשברתי, התפרקתי,
כבר לא יכולתי יותר להחזיק את כול הבדידות , והלבד הזה בתוכי.
התגעגעתי יותר מדיי, ואני עדיין מתגעגעת.
לא לראות אותך זה תמיד קשה.
והיום מזג האוויר האכזרי והקודר הפריד בינינו.
לא שנאתי ככה את מזג האוויר כמו ששנאתי אותו היום.
בתוך הגעגוע הרגשתי רחוקה ממך,
שאתה חסר לי,
שאנחנו לא ביחד ,
ועוד אמרת שהשטויות והצחוקים והבדיחות הפרטיות שלנו, חסרות לך.
זה נכון.
גם אני הרגשתי ככה.
שחסר לי חבר טוב , לבלות , לדבר, ולצחוק איתו.
4 ימים להיות כלואה בבית , זה כבר לא פשוט וקל כמו שהיה פעם.
עכשיו זה קשה יותר , והורג.
מזל שיש לי אותך.
באמת.
חבר טוב לאורך כול הדרך.
להקשיב , לתמוך, ולעזור.
ויודעת שמחר , כשאראה אותך בקבוצה,
אני אקפוץ עלייך כמו שלא קפצתי עלייך מעולם!
אוהבת,
ומתגעגעת המון!
~~~~~~~~~~~~~
;){kind=link}