ביקשתי ממך שננסה לחזור למסלול תקשורתי נורמאלי,
וחזרנו,
אבל זה שונה.
זה לא אותו הדבר כמו קודם.
משהו השתנה.
משהו עובר עלייך, ואני לא יודעת מה.
אתה לא אומר לי.
רק לפני כמה שבועות דיברנו כרגיל , והיו צחוקים ושטויות,
ולא היית צריך לבוא ולהתאמץ כדי לדבר איתי.
באת לדבר איתי כי רצית.
כי אהבת לדבר איתי ולצחוק.
וגם כמעט כול השיחות שלנו היו צחוקים ושטויות במשך חצי שעה או שעה,
כמעט ולא היו שיחות רציניות,
ועכשיו פתאום זה השתנה.
אני מרגישה שיש איזה רגש או משהו אפל שהשתלט עלייך,
וגורם לך פתאום להרגיש שקשה לך לדבר איתי,
שזה כבד לך,
שאתה צריך להתאמץ לבוא ולדבר איתי,
וזה לא היה ככה קודם.
קודם פשוט דיברנו כול יום בכייף , ובצחוקים, ושטויות,
וגם בערבים דיברנו ולא הרגשתי שהיה שום מאמץ מצידך כי זה היה כייף.
אני רוצה להזכיר לך שזאת אני!
אני לא מישהי שאתה לא אוהב לדבר או צריך לדבר איתה.
אני מישהי שאתה כן אוהב לדבר ולצחוק איתה.
ואתה בא מרצונך לדבר איתי,
ואני פשוט לא מבינה מה השתנה??
למה פתאום קשה לך לבוא ולדבר איתי?
למה פתאום אתה צריך להתאמץ שוב לבוא ולדבר איתי?
אני לא מטלה כמו העבודה שלך או סידורים בבית.
לדבר איתי זה כייף.
בעיקר כשאנחנו מדברים שטויות , וצחוקים אחד עם השנייה.
משהו עובר עלייך ששינה אותך.
שגרם לך להשתנות.
ועכשיו אנחנו בקושי מדברים.
כי ב10 דקות שיחה אי אפשר להספיק כלום.
לא צחוקים ולא כלום.
ואני אף פעם לא מספיקה לדבר איתך על דברים שרציתי ב10 דקות כי אין זמן לפתח שיחה ב10 דקות.
זה פשוט כלום, ואי אפשר ככה.
10 דקות בבוקר, ו10 דקות אחרי העבודה שלך, זה פשוט לא מספיק.
הערבים זה הזמן היחידי שאפשר לדבר בנחת ובלי לחץ ,
ואני יודעת שקשה לך אבל דווקא אז הכי כיף לדבר איתך.
ואני רוצה שתזכור את זה.
שתדע שכייף לדבר איתך,
לא סתם אני מבקשת ממך לבוא ולדבר איתי.
זאת אני זוכר?
זאת שכייף לך לבוא ולדבר ולצחוק איתה.
וגם אי אפשר פעם בערב לדבר ופעם לא,
גם ככה אתה בקושי מדבר איתי , אז גם בערבים לא??
זה ממש להרחיק אותי ממך בתקשורת לגמרי.
זה כמעט ולא לדבר איתי בכלל.
מה לעזאזל קורה איתך סקי!?
אני מרגישה שאני מאבדת אותך,
שאני לא מבינה מה נפל עלייך פתאום, ולמה אתה מתנהג או מרגיש ככה.
זה ברור לי שמשהו עובר עלייך שגורם לך להרגיש שקשה וכבד לך פתאום לדבר איתי בערבים או בכלל.
אני מקווה שזאת לא אני שמקשה / מעיקה/ מכבידה עלייך יותר מדיי,
כי ככה זה מרגיש , למרות שקודם זה לא היה ככה.
יכול להיות שמשהו ברגשות שלך השתנה כלפיי, ואתה שכחת שכייף לך לדבר ולצחוק איתי למרות שלפעמיים אתה עייף ואין לך כוח וחשק או שלא בא לך??
כי קודם אתה זה שבאת לדבר איתי בערבים מרצונך, ודיברנו 20 דקות , חצי שעה וקצת בכייף, ולא נראה שהיה לך קשה או שסבלת.
אז מה פתאום השתנה?
אני פשוט לא מבינה מה עובר עלייך יותר.
אני רוצה שנחזור למסלול שלנו,
אבל בינתיים זה לא המסלול שרציתי .
ואני כבר מרגישה חסרת כוחות , ושאין לי כוח יותר.
כול מה שאתה מרגיש, גם אני מרגישה.
אנחנו נותנים ושואבים כוחות אחד מהשנייה.
כשלך טוב , אז גם לי.
כשלך אין כוח ואתה עייף, אז גם אני.
כשיש לך מצב רוח , אז גם לי.
כשאין לך מצב רוח , זה משפיע גם עליי.
זה הדבר היחידי שמשמח אותי- אנחנו עדיין מחוברים בתחושות וברגשות שלנו למרות הניתוק והריחוק.
אני עדיין מרגישה את מה שאתה מרגיש שעובר עלייך.
ובכול זאת,
דברים בינינו השתנו,
ואנחנו לא מדברים כמו שהיינו מדברים קודם.
וזה חסר לי.
אני מקווה שאתה מודע לכול המצב.
ואני יודעת שאתה מתגעגע ,
גם אני.
אני מקווה שנצליח לסדר את העניינים בינינו , כדי שיהיה לנו יותר נעים אחד עם השנייה, בסופו של דבר.
3>>>>>>>>>>>>
~~~~~~~~~~~~~~
;){kind=link}