טוב , אז במשך יומיים שני ושלישי הייתי בעייפות לא ברורה שפשוט רוקנה אותי מכוול הכוחות שלי והראש כאב לי ולא היה לי כוח לעשות כלום. ממש כלום!
לא יכולתי לזוז לשום מקום והרגשתי ממש מתה.
שהעייפות רוצחת והורגת אותי,
ויש לי השארה למה זה קרה-
בשיעור הכתיבה שלי ביום שני עבדתי על הקייטנה בחווה בכתיבה והייתי צריכה לכתוב יום אחד שהוא גרוע , ויום אחד שהוא טוב.
ומיד לאחרי השיעור כשחזרתי הביתה , נפלה עליי העייפות הלא ברורה הזאת והרגשתי כאילו עבדתי בחווה יומיים ועכשיו אני צריכה להתאושש ממנה.
ובדיוק בגלל העייפות הזאת שהייתי בה יומיים , אני לא ממהרת להסכים להצטרף הפעם לקייטנה בפסח.
אני פוחדת להיות שוב בעייפות הזאת אחרי שבוע שלם של הקייטנה.
ולא בא לי להיות בעייפות הזאת שהרגה וריתקה אותי לבית.
בקושי היה לי כוח לעשות משהו.
רק שמעתי מוזיקה וראיתי טלוויזיה.
אפילו לכתוב או לקרוא ספר לא היה לי כוח.
בקושי היה לי כוח לדבר עם אנשים...
הראש כאב לי ממש , והייתי עייפה ברמות שלא הכרתי בעצמי ,
וגם ככה הקולות בעד הקייטנה הפעם לא ממש חזקים.
זה יותר קולות של פחד וחשש , שאני לא רוצה להיות שוב בעייפות הזאת.
והיום אני מרגישה קצת יותר טוב.
שיש לי קצת יותר כוח לזוז ולעשות דברים מאשר שלישי ושני.
ובערב אני רוכבת סוף סוף כי שבוע שעבר לא רכבתי.
ומחר בערב אני עם חברים בחדר בריחה בתל אביב.
אז בקיצור..
לא יודעת אם ללכת הפעם לקייטנה ...
אין לי מספיק קולות של בעד כלומר יש לי אבל הם לא מספיק חזקים..
ואני עדיין מתלבטת אם לקחת את הסיכון הזה או לא.
פשוט לא בא לי את העייפות הממוטטת הזאת שוב...
אני רק מתחילה להתאושש ממנה.
ובקיצור-
לא יודעת מה לעשות או מה להחליט.
