אני כבר 3 ימים בבית .
בראשון עוד הלכתי לקבוצה כי ידעתי שעד שישי לפחות אני לא אראה אף אחד כול השבוע , אז למרות שהרגשתי רע , עשיתי מאמץ והלכתי , גם בשביל עצמי וגם בשביל החבר וגם בשביל כול הקבוצה והחברים שלי.
בשני כבר המצב התחיל להחמיר קצת והגרון שלי התחיל לצרוב ולכאוב , והגוף שלי השתולל ולא ידעתי אם קיבלתי 'מ' או לא.
ועדיין לא קיבלתי אגב , וזה לא ברור מתי אקבל אותו.
ואתמול המצב היה ממש גרוע.
בנוסף לגרון התחלתי להיות מנוזלת ומצוננת כמו הצרות שלי וגמרתי אתמול לפחות 4 גלילים של נייר טואלט , ושתיתי אולי 4 כוסות תה , ולא היה לי כוח לעשות כלום או לזוז לשום מקום,
אז הייתי פשוט בבית גם אתמול,
ואני לוקחת בלי סוף אקמול צינון בוקר וגם לילה שזה קצת מרדים,
והיום... בסופו של דבר למרות שרציתי להתגבר על עצמי , וויתרתי על הרכיבה.
אני לא רוצה לשחק עם הבריאות שלי,
ואם אני רוצה להגיע איכשהו 'בריאה' לסופ''ש עם החבר (ואני בספק שאהיה לגמרי בריאה) אז אני מעדיפה להישאר בבית ולנוח עוד קצת ולא לעשות שטויות ולהתיש את עצמי עוד יותר.
אז אני לא הולכת לרכב היום בסוף.
ובשישי יש סדנת כתיבה שעוסקת בקולות בראשו של גיבור , וזה בדיוק זה!
יש לי את המאבק של הקולות האם להתגבר על עצמי וללכת?
האם לוותר ולהיות עם החבר?
האם להתגבר וללכת בכול זאת לסדנה?
להישאר? ללכת?
להתגבר? לא להתגבר?
לוותר? לא לוותר?
מלחמת קולות בקיצור מה לעשות,
והמורה אמרה לי היום שאנסה אולי להתגבר על עצמי וכן להגיע לסדנה,
ובואו נגיד שאם אני מחליטה להתגבר על עצמי אז אני מעדיפה להשקיע את מעט האנרגיה שיש לי בפגישה עם החבר מאשר לאמץ את עצמי בכתיבה ולחזור הביתה מותשת ועייפה.
כמובן שגם החבר וגם הכתיבה עושים לי טוב,
אבל כרגע לפחות אני מרגישה שאני לא בריאה 100% בכדי ללכת לסדנת כתיבה ביום שישי.
אני כמעט מוותרת על הכול כדי לנוח בבית ואיכשהו להגיע לסופ''ש יחסית בריאה וחיה..
וכנראה שאם לא הייתי חולה אז 3 ימים בבית וכבר הייתי מתחילה לטפס על הקירות או משהו,
אבל בגלל שאני חולה , אז זה איכשהו מקל על השיגעון שהייתי מרגישה אם לא הייתי חולה.
ובקיצור אני עוד יום בבית מנסה לבריא ולהתחזק,
לוקחת אקמול צינון,
שותה תה חם, אוכלת קצת,
מנסה לנוח ,
וסביר להניח שגם מחר אם תהיה יציאה קבוצתית בערב אני לא אלך ואז זה יהיה 4 ימים בבית כבר.
ואולי רק בשישי אם ארגיש טוב והחבר יבוא אז אולי נצא להליכה.
אבל אני בספק כי אמרו שיהיה גשם.
אני כבר לא בטוחה לגבי כלום יותר.
ולא יודעת מה יהיה כבר.
כרגע פשוט מנסה להחלים ולהיות בסדר.
אז זהו לעכשיו.
