אני חושבת שהוא מודע לזה שהסדנה חשובה לי. הוא לא מבקש ממני לוותר על זה. אני זאת שמוותרת על הסדנה בשבילו ואני לא אמורה לעשות את זה. אני יכולה ללכת לסדנה ואחרי זה להיפגש איתו למשל. אני צריכה למצוא איך לעשות את הדברים שלי וגם להיפגש איתו בלי לוותר על הדברים שלי בשבילו.
אני אצטט פה מישהו שהגיב לי בבלוג ורושם "הקשבה , נוכחות" והוא צודק בכל מילה! אני מציעה לך הסבר אלטרנטיבי אחר , זה לא שיש לך קשרים חרא עם גברים, זה שיש לך קשר מזעזע עם עצמך את לא מקשיבה לעצמך ולמה שאת רוצה , אתה שמה את עצמך מספר מיליון בסדר העדיפיות , את רוצה לרצות את כולם , אבל זה לעולם לא יקרה . אם תיפגשי עם החמיר שלך שעתיים יותר מאוחר או ביום אחר לא יקרה לו כלום, זו את שמריצה לעצמך בראש תסריטים שלא יקרו . אבל בואי ניקח את התסריט הכי גרוע , הוא יפרד ממך, אז מה קרה ? כלום, את לא צריכה מישהו שלא יודע לכבד את הרצונות שלך , וזה שהוא מביא לך ליטוף מיני ותשומת לב לא מוחקת את התכונה הזו שלו , לא מוחקת את זה שהוא לא רוצה להישאר. את רק תוקעת את עצמך במקום, בשביל בחור שהסיכויים שהוא ישאר איתך שואפים ל0 שהוא בעצמו אומר לך "אנחנו לא זוג" = משמע אל תתרגלי אליי כי אני לא אהיה פה לעוד הרבה זמן. מחר הוא יכול לפגוש מישהי אחרת וללכת איתה , הוא לא מחוייב אלייך בשום צורה. את צריכה להשקיע בעצמך, כי את הנכס הכי חשוב של עצמך, אבל משום מה את תקועה על המפגר הזה .
זה בערך אותם המילים שהמורה אמרה לי אתמול , רק שאת ישירה וקשה איתי יותר בקטע הזה. הוא דווקא כן רוצה שאני אלך לסדנה אני פשוט מוותרת עליה כי אני רוצה. אבל אני יכולה לנסות ללכת לסדנה פעם אחת ואז להיפגש איתו אחרי הסדנה. באמת לא יקרה כלום. פשוט יהיה פחות זמן. וגם ככה אנחנו כנראה נוריד זמנים בשישי בבוקר. אבל כן זאת דיי בעיה שלי שאני מוותרת על הדברים של עצמי בשביל אחרים , ואני לא ממש יודעת איך לעבוד על זה כדי שזה לא יהיה ככה.
הרשי לי להמשיך ולהיות ישירה , בתקווה שלא תיעלבי . זה סיטאוציה מאוד מקבילה לילד שיושב בצד, ולא בוחרים אותו לאף קבוצת משחק , כתוצאה מזה יורד לאותו הילד הביטחון , ואז יום אחד מישהו בוחר בו , והילד חושב לעצמו הוא חייב להיות טוב כי הוא בחר בי בזמן שאף אחד אחר לא עשה את זה אילו רק הילד ידע שלא בחרו בו כי הוא לא התאמן עם שאר הילדים , הי הוא לא טרח להעשיר קשרים חברתיים,. נכון בעולם אידאלי ורבים יפי הנפש שהיו אומרים לי שאני רעה , כי כולם צריכים להשתתף, אבל המציאות היא אחרת , אנחנו חיים בעולם תחרותי , מאז ומתמיד , ומי שלא משקיע בעצמו מספיק על מנת להשתתף בתחתרות, בעיה שלו, ניצחון טכני לאחרים , ואף אחד לא מצפה מהם לוותר, גם הם רוצים לנצח.
זה נכון. הקטע הוא שתמיד ניפגשים בסופ''ש שישי ושבת . ואת הסדנת כתיבה יש פעם בשבועיים - שישי אחד כן שישי אחד לא. אני יכולה ללכת לסדנה ולהיפגש איתו אחר כך. פשוט פעם קודמת זה עשה לי ממש לחץ. אבל זה אפשרי אני חושבת.
מה את צריכה לעשות ? שאלת השאלות עזבי את הסופש הספציפי הזה , איפה את רוצה להיות בעוד שנה? תקועה עם חסכים חברתיים ויעני בן זוג לא מפרגן או להתקדם? בחירה שלך , לא אני לא קשה , אני פשוט משקפת לך את המצב כמו שהוא אין לי סניטמנטים לכלום,אני לא אלטף אותך באשליות שווא ואגיד לך שיהיה בסדר, זה נראה לי אכזרי אפילו יותר .
תאמיני לי שהמורה שלי לכתיבה עושה לי את זה מספיק בכול פעם שאני באה אליה והיא גם לא ביוק מלטפת אותי ואומרת שיהיה בסדר. היא משקפת לי את המציאות כמו שהיא. כמו שאת עושה לי בערך. ולא חסרה לי ממש חברה האמת. יש לי את החברים שלי להיפגש איתם כשיוצא בלי קשר אליו כמובן. ולמה לא מפרגן? הוא אפילו בעד שתהיה לי מסגרת של עבודה או לימודים כדי שאפסיק לחפור לעצמי עם כול המחשבות שלי והוא גם לא רוצה שאוותר על הסדנת כתיבה שלי בשבילו. אני בוחרת לוותר עליה בשבילו שזה כבר עניין שלי.
בדיוק לוותר על דברים שלך בשביל אחרים זו בחירה מטומטמת , אבל תעשי מה שאת רוצה אני רואה שאת לא צקשיבה לאף אחד כי את מסוונרת מהאהבה שלך אליו אה ולא מזמן הגבת לי "אנחנו אנשים עם מגבלות נפשיות וחברתיות" את רוצה שאצחק עלייך עכשיו או אח"כ? מי שאומר שהוא לא יכול לעשות דברים כי הוא "כזה וכזה ויש לי מגבלה" הוא פשוט ותרן ואני מחשיבה אותו למטומטם. יש אנשים עם אוטיזם שסיימו תואר והתחתנו, יש אנשים עם מגבלות שהצליחו יותר מ"רגילים" וזה כי הם לא ויתרו לעצמם. גם אותי איבחנו עם דיכאון , אבל שמתי זין אף אחד לא יגיד לי איפה עובר הגבול, עשיתי צבא, סיימתי, עבדתי, והתחלתי תואר , ועל הזין שלי ההגדרות שלהם. אני רואה את כל הזוגיות הזאת כחסרת פואנטה ובלי ערך, כל היום שלך סובב סביבו וגם הסופש וחבל שזה ככה , את תמיד צריכה לקחת הכל בעירבון מוגבל בקצב הזה כשהוא ילך את תיכנסי ליותר דיכאון. אבל שוב נמאס לי לכתוב לך את אותו הדבר במיוחד שאת לא מקשיבה
