החום בחוץ,
הכבדות שנופלת על הגוף שלי,
הרגשות שמתערבלים בתוך הלב שלי,
הטיסה לאוסטריה בעוד שבוע מעכשיו,
הלבבות והאנשים שאני משאירה מאחור למשך שבוע,
קשה לי.
קשה לי מאוד.
לא אכפת לי מאנשים אחרים.
אכפת לי ממישהו מסוים אחד שאני אוהבת , שהוא חשוב לי , ואני לא בטוחה עד כמה הוא יודע את זה.
אני רוצה להשתחרר ולנסוע כבר,
ויודעת שעושה את זה גם בשבילי וגם בשבילו.
שנינו נדע ללמוד להעריך את הסופ''שים שלנו ביחד,
ועדיין,
הלב שלי נוסע , והלב שלו נשאר כאן בארץ.
הלוואי שהיה יכול לבוא איתי לטיול אבל לא.
הוא לא יכול.
ואולי אני אתגעגע יותר , ואלמד להעריך את המפגשים איתו,
ואולי אני גם צריכה את האוויר והספייס הזה ממנו.
להיות רחוקה ממנו קצת למרות שזה קורה כול שבוע.
ועדיין...
הכול ביחד פשוט קשה ולא קל.
הרגשות שלי הופכים מעורבים יותר ככול שזמן הטיסה מתקרב..
כשבסיום השיחה שלנו הוא כותב לי ' אוהב אותך' זה כמו חץ ישיר ודוקר לתוך הלב שלי.
הלב שלי במצב רגיש בגלל כול מה שעובר עליי,
וכול מילה ושיחה איתו , מכאיבים לי .
מכאיבים לי דווקא בגלל שהוא כול כך חשוב לי , ואני אוהבת אותו.
ואני יודעת שאני אתגעגע כשלא אהיה כאן למשך שבוע.
הרגשות מעורבים אחד בתוך השני , וקשה לי לדעת מה עובר עליי ומה אני מרגישה.
חיסרון, געגוע, כאב, לבד, ריחוק, אהבה, ואין לזה סוף.
לא יודעת כבר מה אני מרגישה.
פשוט רוצה לטוס כבר כדי שזה לא יהיה קשה כול כך.
שאני אשתחרר מכול מה שאני מרגישה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~













































































