אז בואו נגיד את זה ככה:
אחרי שהרבה זמן לא הייתי חולה ... זה לא שאני חולה עכשיו בצורה קשה כן? אבל פשוט התקררתי קלות..
תמיד זה מתחיל אצלי ככה כשאני חולה- או שזה האף קודם שמתחיל לנזול או שזה הגרון שמתחיל לכאוב.
אבל עכשיו אני רק מצוננת קלות , לא משהו רציני וחמור מדיי , ומקווה שזה יישאר ככה.
שהרק צינון הקל הזה לא יתפתח לשפעת רצינית כמו שהיה לי בעבר.
מספיק שאני מצוננת , זה כבר מעצבן.
וגם עכשיו כשאני מצוננת , זה לא יותר מדיי נורא , סתם זה מציק ומעצבן.
בכול מקרה אחרי יומיים של בלבול עם מערכת השעות של הלימודים של החבר שלי ,
אני מוצאת את עצמי במקום שמחה בשבילו ..
שזה פשוט מעצבן אותי.
במקום להיות שמחה אני עצבנית על הלימודים שלו.
אני כבר הייתי מעדיפה שהוא היה עובד והינו מדברים נורמאלי איכשהו.
כי כשהוא עבד אז היינו מדברים בבוקר כמה דקות איזה 20 דקות בערך,
ואז אולי באמצע ההפסקה שלו היינו מדברים עוד קצת ,
ואחרי הצהריים הוא היה מתקשר והיינו מדברים , ואולי פעם אחרונה בלילה.
ועכשיו זה פשוט אחרת.
והוא זה שצריך לסמס או להתקשר אליי במשך היום , כי השעות של ההפסקה לא בדיוק אותו הדבר כמו במערכת שלו , ואני לא יכולה לדעת מתי יש לו הפסקה אז הוא צריך להתקשר או לסמס לי כשהוא יכול.
והמעצבן זה שיש לו במהלך היום בקושי 10 דקות בין שיעור לשיעור לדבר וזהו.
ואפילו בהפסקה 'הגדולה' שלו , גם אז אין הרבה זמן שזה ב1 וחצי עד 2 בערך .
אבל בגלל שאני חולה , אני מוצאת שאין לי כוח יותר להילחם במערכת שלו או להתבלבל איתה.
אין לי כוח להילחם במה שאין לי עליו שליטה.
אם בראשון ושני הלכתי לגמרי לאיבוד , השתגעתי, התבלבלתי, ולא ידעתי יותר מה קורה איתי ומה אני מרגישה,
אז היום אני מוותרת על המאבק במערכת.
אני אומרת לעצמי כבר - מתי שנדבר , נדבר .
כלומר מה שיהיה , יהיה.
אני כבר פחות מבולבלת ממה שהייתי אתמול.
היום אני פשוט עייפה וחולה , ואני מנסה לזרום עם השעות שבהם אנחנו מדברים.
אז היום למשל הוא סימס לי בבוקר אבל אז עברנו לשיחה קולית כי הוא יצא מוקדם מהאוטובוס וגם אז לא היה לנו הרבה זמן.
ואז חזרתי לישון לכמה זמן , ולקראת עשרה ל12 הוא שוב התקשר אליי ודיברנו 10 דקות.
ואז קמתי כבר ב12 וחצי מהמיטה ,
ולקראת 1:38 הוא התקשר שוב אבל לא הייתי בחדר כי אכלתי צהריים , אז הוא סימס לי שהוא זמין עד 13:50 אבל בדיוק שסימסתי לו הוא כבר לא ענה לי.
אז אמרתי לו שנדבר אחרי הלימודים שלו כבר.
והוא מסיים ב15:30 אבל עד שהוא יוצא משם ועולה לאוטובוס זה כבר 4 וקצת בערך.
ובקיצור אני מנסה להפסיק להילחם בשעות שבהם נדבר , כי זה גזל ממני הרבה כוחות , והתבלבלתי הרבה , והבנתי כבר שאין טעם להשתגע בגלל זה.
מתי שנדבר , נדבר.
בכול אופן , היום אני נחה בבית ,
ואני עוד לא יודעת עם ברביעי אני ארכב או לא.
ובחמישי בערב יש לנו יציאה עם החברים למשחק באולינג אז נראה איך אני ארגיש עד אז.
ובנתיים אני פשוט נחה בבית כי זה יום חופשי שלי .
וזהו לבנתיים.
ואולי אני עצבנית על הלימודים שלו כי זה קצת משנה את אופן השיחות שלנו , זה אחרת ממה שהיה קודם ,
וגם כי זה גורם לו לא לבוא איתנו ליציאה של אחריי בקבוצה בראשון שזה ממש מעצבן אותי.
לקבוצה הוא עושה מאמץ לבוא כי זה חשוב,
אבל ליציאה של אחרי הקבוצה הוא כבר לא בא.
לפחות בנתיים וזה ממש מעצבן אותי.
להפעם זה קצת קריטי לי כי חבר טוב שלי לא יהיה בקבוצה בראשון בגלל משהו שיש לו בערב,
וחבר שלי גם לא יהיה ביציאה שאחריי.
ואני או שאני צריכה את שניהם ביציאה או אחד מהם .
בלי שניהם... אני פשוט לא מרגישה בטוחה או בנוח ליד שאר חברי הקבוצה.
ולכן אני לא יודעת מה יהיה איתי ביציאה של אחרי בראשון.
אני יכולה לצאת עם שאר החברים אבל אני פשוט ארגיש לא בנוח , לא בטוחה ושהם חסרים לי.
יש עוד מישהו בקבוצה שאני דיי מחבבת שאם הוא יבוא בראשון לקבוצה זה דיי יכול לעזור לי לא להרגיש לבד.
אבל כרגע הוא גם לא בא לקבוצה בגלל הלימודים שלו שזה גם מבאס.
אז מקווה שאחרי כמה מפגשים שהוא לא היה , הוא יבוא סוף סוף כי זה עשוי קצת לעזור לי מאשר שאני אשאר לבד בלי אף אחד מהם.
וזהו לעכשיו.
הלכתי לנוח קצת.
