טוב אז לקבוצה היום הגעתי במצב ממש רגשי , הייתי ממש על סף דמעות,
ואיך שהגעתי לקבוצה , ולמרות שהחזקתי וניסתי לא להתפרק מול כולם , אז בסוף זה קרה ואיך שנכנסתי פשוט התפרקתי וממש בכיתי מול כולם ,
לא יכולתי בסוף לעצור את הדמעות , וזה פשוט קרה.
לקח לי זמן להירגע ממה שעבר עליי , וגם כשכבר נרגעתי אז עוד המשכתי לבכות עוד קצת.
היה לי ממש קשה היום , והיה רגע שקצת נפגעתי מהקבוצה עצמה אפילו , שאני בוכה והרוסה , והם כאילו צוחקים על המצב שלי על מה שקורה איתי , ולא מנסים להיות איתי.
אבל בסוף כשקצת נרגעתי , אז הצלחתי קצת להסביר מה עובר עליי ומה קורה איתי , והם ניסו להבין מה מעיק עליי, מה כבד עליי ,
וגם הבנתי שאין לי כרגע כיוון בחיים.
שכול החברים שלי מסביב מתקדמים עובדים ולומדים , ואני נשארת מאחור כי זה נוח לי.
אבל בסדר , זה לא מדאיג אותי.
העבודה וכול מה שקשור בזה יקרה בזמן שלי.
ובכול אופן לא ממש הקשבתי לאחרים,
כי הרגשתי ממש הרוסה ושבורה ופגועה ומבולבלת , והיה לי ממש לא קל.
ודווקא אחרי הקבוצה יצאנו כולנו לאכול ואכלנו סושי ואני הזמנתי פעם ראשונה אחרי הרבה זמן קוקטייל כמו שאני אוהבת ,
ודווקא במסעדה היה צחוקים ושטויות ושחרור מכול המצב הרגשי שלי , וזה היה נחמד וכייף האמת.,
וזה אחרי הרבה זמן שלא יצאנו לאכול במסעדה בגלל הקורונה.
אז זהו.
התפרקתי , נשברתי, בכיתי, נרגעתי , בכיתי עוד קצת, ניסיתי לצחוק,
והקבוצה קיבלה את כול המצב שלי.
וזהו פחות או יותר.
אני עדיין קצת מבולבלת וכבר עייפה אבל מנוחה טובה תסדר את זה.
;){kind=link}