אוקי חברים אז ככה:
הפעם החלטתי לנסוע לקבוצה שלי לבד - בלי אבא שלי והחבר הטוב שלי ו.. לא חשבתי שזה יעשה את מה שזה יעשה לי בדרך.
אז עליתי מוקדם יחסית לאוטובוס , ובהתחלה הכול היה בסדר ,
עד שבאיזשהו שלב התנועה התחילה להיות עמוסה , והשעה כבר הייתה 5 וקצת , ולמרות שהייתי עם המוזיקה שלי , נכנסתי פשוט ללחץ מטורף, וניסיתי לנשום וסימסתי לקבוצה שאני בדרך אבל כנראה קצת מאחרת,
ולרחוב עצמו הגעתי ב5:17 והקבוצה התחילה ב5:30 אז התחלתי ממש לרוץ, ברמה כזאת שכבר לא נשמתי, ברמה כזאת שהנשימה נתקעה לי באמצע החזה מרוב ריצה, ובקושי נשמתי,
הייתי ממש בלחץ, וניסיתי לא לבכות ולנשום,
בסופו של דבר לרחוב של הקבוצה הגעתי ממש על הקשקש ב5:29 , אז התיישבתי על הספסל , נשמתי קצת, נרגעתי , ואז התחלתי ללכת לכוון הבית .
ובהתחלה נכנסתי והכול היה בסדר עד שפשוט לא יכולתי יותר להחזיק את התסכול שהרגשתי וכול הלחץ וזה שלא נשמתי , שפשוט התפרקתי והתחלתי לבכות.
ואני פשוט שונאת לאחר.
אני לא אוהבת את זה , וזה גורם לי ללחץ כשאני יודעת שאני מאחרת , ויש תנועה בדרך, ואני צריכה לרוץ, ואנשים מחכים לי , וזה לא נעים לי,
אז התפרקתי קצת , בזמן שכול שאר החברים הגיעו לקבוצה,
וחבר שלי התקרב אליי אבל לא הגבתי למגע שלו כי בזמן שאני בסערה אז אני קשה לי להגיב כי אני לא יודעת מה אני מרגישה.
אז כולם כזה מתחילים לדבר , ואני פשוט בוכה , ואנשים כן שואלים ומתעניינים , אבל לא ניסו יותר מדיי להבין מה הולך איתי.
אז ניסיתי פשוט להירגע לבד בזמן שכולם מדברים , משתפים, ושואלים דברים ,
ואחרי שקצת נרגעתי , אז ניסיתי להגיב לדברים שנאמרו בחדר.
והמנחה של הקבוצה הביאה את הכלב החמוד שלה וודסטוק , והוא ממש עזר לי להתמודד עם הלחץ והתסכול הזה שהרגשתי מזה שאיחרתי והייתי בלחץ.
ושיחקתי איתו, והאכלתי אותו , וחיבקתי אותו, והוא היה ממש חמוד ומתוק, וזאת היכולת של בעל חיים לרפא נפש פגיעה ורגישה.
בכול מקרה דיברנו על כול מיני עניינים בקבוצה שבגלל הקורונה פחות נפגשים ופחות מדברים , ופחות יש חשק לעשות דברים , ואנשים פחות יוזמים ,
ורק בסוף כשרציתי לשתף אני במשהו
אז סיפרתי שבקרוב אני מתחילה לעבוד , ושיהיה לי לעבודה שני קווים במקום אחד,
ושזה יהיה 5 ימים בשבוע , 5 שעות כנראה.
ויש משמרת בוקר- 8 עד 12
ויש משמרת צהריים - 12 עד 5
וזה במפעל מוגן בפתח תקווה ,
ושאני מקווה שזה יהיה בסדר ושלא יהיה לי קשה מדיי להגיע לשם ולחזור.
שלא יהיה לי יותר מדיי לחץ כמו שהיה לי היום בדרך לקבוצה.
וכן יש מישהו בקבוצה שקצת מנסה להיצמד ולהידבק אליי, ואני לא יודעת איך לקרוא אותו- האם זה התקרבות לצורך חיבה וידידות או שזה קצת יותר מעבר לזה?
והבחור יודע שיש לי חבר , ועדיין מנסה להיצמד אליי ,
ואני באמת לא יודעת אם זה מתוך חיבה או ידידות או שמעבר לזה.
מהצד של אנשים זה נראה שהוא מנסה יותר מדיי להיצמד אליי,
וחבר שלי ראה את זה , ואמר לו שהוא יותר מדיי נצמד אליי , אז הוא הרפה.
הוא שם לו גבול, והבחור הרפה.
אני לא ממש יודעת לשים גבולות לבחורים שמגלים בי עניין.
כי אני אוהבת את כול הקירבה , והתשומת לב , ושזה מחמיא לי.
אז חבר שלי אמר שהוא ישים עליו עין,
אבל אני צריכה באמת להגיד לבחור שלא ימשיך להיצמד אליי לפחות לא ליד חבר שלי.
ואחרי הקבוצה יצאנו לאכול ביחד ליד הים, והיה נחמד,
והרגשתי הקלה אחרי שהייתי בקבוצה ובכיתי קצת , והייתי עם הכלב, ודיברתי קצת, והגבתי לדברים,
וסיפרתי שאני מתחילה לעבוד.
אז כול הלחץ נרגע, והצלחתי קצת לנשום.
וזהו בגדול.
היה מטלטל אבל בסדר.
עברתי את זה.
;){kind=link}