אוקיי חברים
קודם כול אנחנו כבר ב2021 עברנו שנה, אז שנה אזרחית טובה ונעימה לכולם.
דבר שני ..
בגלל שהשבוע קצת הרגשנו לא טוב שנינו - אני הייתי מצוננת , הוא הרגיש חולשה עד יום חמישי בערך, ולא נפגשנו ביום שלישי,
אז איכשהו החלטנו , החלטנו, ראיתי שהוא לא ממש מרגיש טוב , אז אמרתי שאני אבוא אליו הביתה.
ולפני שאני ממשיכה - ההורים שלי היום התחסנו בפעם הראשונה בחיסון הראשון, ועוד 3 שבועות יקבלו את המנה השנייה , ואז הם יהיו מוגנים לגמרי.
אז באתי אליו בסביבות 12 בצהריים ( ההורים שלי הביאו אותי) , ואמרתי לעצמי בראש, מראש כבר שאשאר אצלו עד 3 וחצי , 4 גג ( כי ידעתי שהוא לא ירצה שאני אשאר לארוחת שישי שלהם כי הוא עדיין לא מוכן לזה).
חשבתי שאולי הפעם זה יהיה שונה , בגלל השנה החדשה , אבל כנראה שזה עוד ייקח קצת זמן.
בכול מקרה , אכלנו ביחד מלאווח שזה היה נחמד וטעים, ועוד לפני זה כתבתי לו ברכה בתוך לב לשנה החדשה כול מה שאני רוצה ומקווה שיקרה איתנו בשנה הזאת , והוא מאוד אהב אותה,
ואחרי שסיימנו לאכול , התלבטנו מה לעשות - להישאר בחדר שעתיים ( כי ב3, 3וחצי הוא היה צריך להביא אוכל לדודה שלו) או לצאת ולעשות הליכה בפארק איזה שעה ואז לחזור.
אז בסוף החלטנו , יותר נכון הוא החליט שכן כדאי שנצא,
אז יצאנו לעשות הליכה בפארק דרום שעה בערך, וסתם דיברנו על כול מיני דברים ,
העיקר היה על נושא העבודה , מה הוא עבר עד שהוא הגיע לזה שהוא רצה בכלל ללמוד/ לנסות לעבוד,
ואני סיפרתי לו קצת מה אני עשיתי , שעבדתי בחווה המון זמן בקייטנות ובפסח,
ושעכשיו אני אולי רוצה לעבוד בחנות ספרים או בחוות סוסים.
אחד מהם.
וכשחזרנו מההליכה ( שהייתה לי קצת קשה כי לא יצאתי מהבית בערך מיום שני עד חמישי כי לא הרגשתי טוב) , וגם הלכנו רצוף בלי לעצור , אז היה לי קצת קשה כי כבר לא הייתי רגילה לצאת מהבית.
אז בחדר שלו היינו מעשרה ל3 כזה עד כמעט 4 וכמה דקות,
ובזמן הזה שכבנו אחד ליד השניה בשקט כזה, נרדמנו קצת ביחד שזה היה מאוד מרגיע הפעם,
ואיכשהו מתוך כול הרגיעה והביחד הזה פתאום משהו זז אצלי,
והדמעות התחילו לזלוג מעיניי פשוט.
לא ממש ידעתי למה אני בוכה פתאום , אבל הבנתי שפשוט התגעגעתי אליו , והיו לי רגשות מעורבים,
והוא היה חסר לי, ורציתי פשוט עוד זמן איתו , שאין לי בדרך כלל בזמן האחרון כי אני לא נשארת איתו עד הערב לארוחה ואחריי,
והיה לו קשה לראות אותי בוכה ככה , אז הוא הצמיד כזה את הראש שלו לזרוע שלי כאות להזדהות עם המצב והרגשות שלי,
והתחלתי שוב להגיד לו שאני רוצה שנתקדם בקשר , שנעשה דברים ביחד , שאני מקווה שכאשר הוא ירגיש בנוח איתי , אז הוא ייתן לי להישאר לארוחות שישי איתו ( משהו שקשה לו לעשות כרגע , למרות שהזכרתי לו שכבר היינו שם , במקום הזה, ועשינו את זה, וכבר אכלתי איתו בארוחות שישי, ושזה היה אפשרי בעבר), וגם אמרתי לו שאני רוצה שנישן ביחד שוב,
ושניפגש יותר,
ושגם אם אחד מאיתנו לא מרגיש טוב ביום שאנחנו אמורים להיפגש , ואחד מאיתנו רואה שהוא מסוגל לבקר את האחר, אז כן לעשות מאמץ ולהיפגש ולא לוותר על זה כמו שקרה לנו ביום שלישי.
שזה גם חשוב.
וגם לנסות להיפגש בשבת , לפחות לעשות מאמץ וגם לא לוותר כי חבל.
אני רואה שזה כן עושה לנו טוב להיפגש בשבת , ואז להתחיל שבוע ביחד אחרי שהיינו ביחד בסופ''ש.
ודרך הדמעות שלי הוא פתאום הבין, והרגיש את המשמעות של הדברים שלי בצורה יותר חזקה וברורה מאשר בפעם הקודמת שבה דיברתי על הדברים.
והוא הרגיש והבין , שחשוב לי לעבוד ולחזק את הקשר והביחד שלנו , וכן לנסות להיפגש יותר כי קצת הלכנו אחורה עם המפגשים שלנו,
ושזה חשוב שכן ננסה ליישם את מה שאמרתי , וכן להיפגש באמצע השבוע , ובעיקר לנסות גם בשבת להיפגש ולא לוותר לעצמנו גם אם קשה.
בכול אופן אחרי כול הדמעות והדיבורים , פתאום קצת איחרנו בזמן, והשעה הייתה 16:08 דקות נראה לי , ודודה שלו התקשרה , והבנו שאנחנו באיחור של זמן להביא לה את האוכל,
אז הרגשתי קצת לא נעים שבגללי, לא שמנו לב לשעה , ואז הגענו קצת באיחור עם האוכל שלה לפני כניסת השבת ב16:30 כנראה.
אז היא קצת כעסה שאיחרנו עם האוכל שלה אבל בסדר. פעם הבאה נשים לב לזמן ולשעה.
ואחרי זה , עם כול זה לא מספיק,
אז כשנסענו בדרך חזרה הביתה,
אז בשכונה הזאת שהיא לא הכי משהו מבחינת האנשים,
אז חבר שלי בטעות עבר רכב , ושפשף אותו מאחור , ופשוט נסע,
ואז איזה מישהו מהשכונה שם , שם לב שהוא פגע ברכב ( וזה רכב לא שלו) ופתאום יצא על חבר שלי , ועקב אחרינו , ואמר לנו לחזור למקום שזה קרה ,
וזה היה פשוט הזוי.
הוא התחיל לצעוק עליו, ולהגיד לו דברים, ושהוא צריך להשאיר פרטים לנהג כדי שיחזור אליו..
אל תשאלו,
ואני כמובן נשארתי ברכב , וציפיתי בהכול מהצד כזה, ולא ממש נבהלתי פשוט לא הבנתי מה קורה,
וקיוויתי שזה לא יגיע למכות , ולמשהו רציני יותר , ולמזלי זה לא הגיע למכות ברוך השם.
יכול להיות שחבר שלי אפילו לא שפשף את הרכב, יכול להיות שהפגיעה ברכב האחורי כבר הייתה שם, אבל בכול מקרה הנזק לא גדול או חמור עד כדי כך . סתם שפשוף בחלק האחורי.
אז חבר שלי השאיר את הפרטים שלו , ומספר טלפון, וגם צילם את המקום,
ועכשיו נקווה לטוב, שבעל הרכב לא יעשה לו יותר מדיי בעיות עם העניין הזה.
ואני?
אני נשארתי קצת מטולטלת מכול היום הזה האמת.
גם הדמעות שלי שלא ציפיתי שזה יקרה לי מולו,
גם ההליכה שעשינו,
גם ה'תאונה' הזאת בדרך חזרה עם הרכב , והאיש הזה שנטפל לחבר שלי,
מטלטל קצת.
אז אסיים פה לבנתיים.
;){kind=link}