אז נפגשנו בשבת בערב ,
והתעוררו בך ספקות לגבי הקשר שלנו.
נוצרו בי ספקות משלי לגבי הקשר שלנו.
ריסקת לי את הרגשות בהפרדה הנוראית שעשית לנו,
ואני כבר לא בטוחה מה אני מרגישה לגבייך יותר.
האם אני עדיין אוהבת אותך כמו שפעם אהבתי?
האם מתאים לי להישאר איתך בקשר?
ועל מה בכלל אני נלחמת?
האם יש לי בכלל על מה להילחם?
על מה אני מתעקשת?
מה אני בכלל מנסה להציל?
האם יש לי מה להציל?
אתה מסתכל אל העתיד.
פנייך, ותחושותיך אל העתיד.
אני עוד לא שם.
אני עוד לא בעתיד.
אני לא רואה את העתיד שלי.
אתה , בראש שלך, תוהה האם כדי להמשיך איתה עוד שנתיים או שזה יהיה שנתיים של בזבוז זמן , וצריך להיפרד עכשיו?
אתה מפחד שאם נמשיך ביחד , שוב נגיע לצומת שבה נצטרך להחליט אם להיפרד או להמשיך,
ואתה תוהה האם זה שווה לגרור אותנו לעוד שנתיים ביחד.
הספקות שלך מעצבנים אותי.
פוגע בי שאתה לא מאמין שהביחד שלנו יכול לשרוד , ולהתגבר, וכן להמשיך עוד שנתיים ביחד.
אתה באמת חושב שמישהי אחרת תצליח להישאר איתך שנתיים?
אם כן, אתה חיי בסרט!
אני מכירה אותך.
אין סיכוי בעולם שכאשר מישהי אחרת תגלה את בעיית הדיכאונות שלך, וחוסר התקשורת שלך, והרצון שלך בספייס,
היא תישאר.
אין סיכוי!
היא תיתן לך בעיטה בתחת , ותעיף אותך מכול המדרגות!
אני היחידה שבאמת מכירה אותך, ומסוגלת איכשהו להתמודד עם כול הבעיות שלך.
ואם אתה מוותר עליי עכשיו..
הפסד שלך!
אתה מפסיד אותי!
ואתה תישאר לבד!
כנראה שזה מה שאתה רוצה.
אני מנסה להשתנות, ולהראות לך שאני עוברת שינוי כדי שהקשר הזה יצליח,
אז מדברים פחות,
נפגשים איפה שאפשר.
ועדיין.. יש לך ספקות לגבינו.
זה עדיין לא מספיק לך כול השינוי שאני עושה.
אתה חושב האם נגור ביחד עוד שנתיים,
או שצריך להיפרד , וכול אחד לדרכו,
וכול אחד ימצא בן זוג אחר.
שאלתי אותך – אם יהיה לי מישהו אחר, איך תרגיש?
ואתה ענית – אני ארגיש קינאה מסוימת כי היית שלי שנתיים, אבל אשמח בשבילך שמצאת מישהו שתהיי מאושרת איתו.
זה מה שאתה רוצה? באמת?
שלא נהיה ביחד?
שאהיה של מישהו אחר?
שלא נתקדם?
אני חשבתי שיש לנו כוח ביחד.
שאנחנו חזקים מספיק, ויכולים לנצח הכול.
אבל אתה מראה לי שאתה לא מספיק מאמין בביחד הזוגי שלנו כדי להתקדם.
כבר לא בטוחה שאתה אוהב אותי כמו פעם.
אתה עדיין אוהב אותי בכלל?
יש לך איזה שהם רגשות כלפיי?
אתה גם שואל את עצמך אם לא נהיה ביחד, אז לא יהיה לי עם מי לצאת לבלות , אין לי חברים לצאת איתם, ואני אשאר לבד רק עם הלימודים , והנסיעות, וההליכות שלי בלי אף אחד.
ויודע מה?
זה נכון!
אתה תישאר לבד אם תחליט להיפרד ממני!
לא יהיה לך אף אחד!!!
זה מה שאתה רוצה!?
אתה רוצה להישאר לבד בלי אף אחד!?
ובכול זאת..
אני מנסה להילחם.
על מה?
אני לא יודעת.
יש טעם בכלל להמשיך לנסות להילחם עלינו?
אני צריכה להרים ידיים, ולוותר?
אני צריכה להמשיך הלאה?
כי אם זה לא אתה..
אז לתקופה הקרובה זה..
אף אחד!
כי אני חושבת שאתה שם מפחד ממני.
מפחד להתמודד איתי.
לא בטוח ששווה לנו להיות ביחד עוד שנתיים.
ואני חושבת שאתה עושה טעות.
טעות חמורה!
ואתה תתחרט על זה אם תעיף אותי עוד פעם.
ולבינתיים,
הספקות שלך ושלי, נשארים.
אני בספק,
ואתה בספק.
האם נישאר ביחד , ונצליח?
רק אלוהים יודע.
~~~~~~~~~~~~~
;){kind=link}