אז היום היה יום לפני אחרון של הקייטנה,
ומחר זה היום האחרון של מחזור ב' של הקייטנה ואני מסיימת.
ואז יש לי שבוע חופש ,
ואז יישאר לי רק מחזור ג' ואני מסיימת.
והיום כמעט ולא הובלתי , ובכול זאת הייתי עייפה ,
ובכלל בשבוע הזה קצת קשה לי חברתית כי אני קצת מתרחקת מכולם,
לא ראיתי אף אחד מהחברים שלי השבוע,
ורק מחר אחרי הצהרים זאת תהיה היציאה החברתית הראשונה שלי , ואני הולכת לים עם שתי חברות שלי,
אומנם ככה בחרתי כי לפעמיים יש לי קצת יותר מדיי עומס חברתי , שאני מרגישה שאני צריכה להתרחק קצת מכולם כדי בסוף לאחזור אליהם,
ואם יש משהו שאני לא סובלת זה שמתעלמים ממני!!!
אומנם כשקשה לי , ורע , אני לא רצה מיד לבכות לחברים שלי שקשה לי , כי אני לא בטוחה שהם יקשיבו לי או שיהיה להם כוח וזמן להקשיב לי,
אז אני מעדיפה כבר לסבול לבד ואז אני חושבת עם עצמי ' למה לאף אחד לא אכפת ממני?'
כשבעצם אף אחד לא יודע שאני בכלל סובלת ורע לי עם עצמי או שעובר עליי יום קשה.
אז זה מקום קצת מסובך,
שבעצם רע לי אבל אני לא הולכת ומספרת לכולם שרע לי.
ואז אני נקברת לבד עם כול הרגשות והתחושות שלי.
ואתמול בדיחוק היה לי יום כזה של רגשות מעורבים והיה לי ממש רע ואף אחד לא ידע אפילו שרע לי,
ואפילו לא היה כוח לבוא לבלוג ולפרוק .
ובקיצור הפרידה מהחבר גם עדיין קשה כי נראה שהוא פשוט מתעלם ממני , וממשיך הלאה , ואדיש למצב הרגשי ולרגשות שלי,
וזה פשוט הורג אותי,
ואני מרגישה שהוא מאלץ אותי להיות רעה אליו ,
ואני מרגישה שרק אם אהיה רעה אליו , אצליח אולי להוציא ממנו רגש כולשהו ,
אפילו שאנחנו כבר לא ביחד , האדישות שלו מעצבנת אותי ממש!!!
וכולם אומרים לי להתרחק ממנו ולא לתקשר איתו בכלל,
ונראה שהוא עושה את זה יופי-
אנחנו כבר לא נפגשים,
והתקשורת היחידה שיש לנו בהודעות זה בבוקר.
מדברים איזה 10 או 20 דקות בווצאפ בבוקר וזהו.
כאן מסתיימת כול התקשורת שלנו כסתם חברים שכאילו לא קרה ביניהם כלום רומנטי זוגי לפני שבועים וקצת.
וכבר אין טלפונים בצהריים,
ובערב הוא כבר בקושי מדבר איתי
כי הוא חוזר גמור מהעבודה,
ואז בערב בסביבות 9 או 10 כזה הוא כבר נרדם עד היום שלמחרת.
אז כבר גם לשיחות בבוקר אין הרבה משמעות,
היום מרוב שכעסתי עליו , אמרצי לו שאין לי חשק לדבר איתו,
ואמרתי לו שזה לא משנה כי במילא לא אכפת לו כבר איך אני מרגישה.
ואני ממש שונאת את זה שאני צריכה להיות רעה לאנשים כדי להוציא מהם איזשהו רגש זוגי או חברי.
זה ממש מעצבן אותי!!!
זה לא נעים לי,
ואני לא אוהבת את זה ,
אבל אין לי הרבה ברירות,
אנשים פשוט מביאים אותי למצבים האלה ,
ומוציאים את הביץ' מתוכי שמתפוצצת עליהם ,
ואז הם לא מבינים מה עובר עליי.
אני ממש לא אוהבת להיות רעה לאנשים,
אבל אין לי ברירה,
אולי ככה איזשהו רגש יצא מהם אליי.
וזהו.
אני הולכת לנוח קצת כי היה לי קצת קשה היום.
אז היום היה יום לפני אחרון של הקייטנה,
ומחר זה היום האחרון של מחזור ב' של הקייטנה ואני מסיימת.
ואז יש לי שבוע חופש ,
ואז יישאר לי רק מחזור ג' ואני מסיימת.
והיום כמעט ולא הובלתי , ובכול זאת הייתי עייפה ,
ובכלל בשבוע הזה קצת קשה לי חברתית כי אני קצת מתרחקת מכולם,
לא ראיתי אף אחד מהחברים שלי השבוע,
ורק מחר אחרי הצהרים זאת תהיה היציאה החברתית הראשונה שלי , ואני הולכת לים עם שתי חברות שלי,
אומנם ככה בחרתי כי לפעמיים יש לי קצת יותר מדיי עומס חברתי , שאני מרגישה שאני צריכה להתרחק קצת מכולם כדי בסוף לאחזור אליהם,
ואם יש משהו שאני לא סובלת זה שמתעלמים ממני!!!
אומנם כשקשה לי , ורע , אני לא רצה מיד לבכות לחברים שלי שקשה לי , כי אני לא בטוחה שהם יקשיבו לי או שיהיה להם כוח וזמן להקשיב לי,
אז אני מעדיפה כבר לסבול לבד ואז אני חושבת עם עצמי ' למה לאף אחד לא אכפת ממני?'
כשבעצם אף אחד לא יודע שאני בכלל סובלת ורע לי עם עצמי או שעובר עליי יום קשה.
אז זה מקום קצת מסובך,
שבעצם רע לי אבל אני לא הולכת ומספרת לכולם שרע לי.
ואז אני נקברת לבד עם כול הרגשות והתחושות שלי.
ואתמול בדיחוק היה לי יום כזה של רגשות מעורבים והיה לי ממש רע ואף אחד לא ידע אפילו שרע לי,
ואפילו לא היה כוח לבוא לבלוג ולפרוק .
ובקיצור הפרידה מהחבר גם עדיין קשה כי נראה שהוא פשוט מתעלם ממני , וממשיך הלאה , ואדיש למצב הרגשי ולרגשות שלי,
וזה פשוט הורג אותי,
ואני מרגישה שהוא מאלץ אותי להיות רעה אליו ,
ואני מרגישה שרק אם אהיה רעה אליו , אצליח אולי להוציא ממנו רגש כולשהו ,
אפילו שאנחנו כבר לא ביחד , האדישות שלו מעצבנת אותי ממש!!!
וכולם אומרים לי להתרחק ממנו ולא לתקשר איתו בכלל,
ונראה שהוא עושה את זה יופי-
אנחנו כבר לא נפגשים,
והתקשורת היחידה שיש לנו בהודעות זה בבוקר.
מדברים איזה 10 או 20 דקות בווצאפ בבוקר וזהו.
כאן מסתיימת כול התקשורת שלנו כסתם חברים שכאילו לא קרה ביניהם כלום רומנטי זוגי לפני שבועים וקצת.
וכבר אין טלפונים בצהריים,
ובערב הוא כבר בקושי מדבר איתי
כי הוא חוזר גמור מהעבודה,
ואז בערב בסביבות 9 או 10 כזה הוא כבר נרדם עד היום שלמחרת.
אז כבר גם לשיחות בבוקר אין הרבה משמעות,
היום מרוב שכעסתי עליו , אמרצי לו שאין לי חשק לדבר איתו,
ואמרתי לו שזה לא משנה כי במילא לא אכפת לו כבר איך אני מרגישה.
ואני ממש שונאת את זה שאני צריכה להיות רעה לאנשים כדי להוציא מהם איזשהו רגש זוגי או חברי.
זה ממש מעצבן אותי!!!
זה לא נעים לי,
ואני לא אוהבת את זה ,
אבל אין לי הרבה ברירות,
אנשים פשוט מביאים אותי למצבים האלה ,
ומוציאים את הביץ' מתוכי שמתפוצצת עליהם ,
ואז הם לא מבינים מה עובר עליי.
אני ממש לא אוהבת להיות רעה לאנשים,
אבל אין לי ברירה,
אולי ככה איזשהו רגש יצא מהם אליי.
וזהו.
אני הולכת לנוח קצת כי היה לי קצת קשה היום.