מאיפה אני מתחילה? מאיפה להתחיל?
מניחה שנתחיל מההתחלה ונגיע לסוף בסוף חחחח
טוב, אז ככה:
נתחיל בזה שביום שישי בבוקר הלכתי לקניון עם אימא שלי לארוחת בוקר לכבוד היומולדת שלי , וקניתי בגדים, וספרים, ותכשיטים חדשים,
ובערב אני לא זוכרת מה עשיתי אבל אני חושבת שבערב הייתי בבית,
ואז בשבת בצהריים הלכתי עם ההורים לארוחה במסעדה טבעונית בתל אביב והם פחות התלהבו ממנה , אבל בערב זה השתפר כי הלכתי לסרט אימה עם האקס שלי , היינו בסרט 'האלווין' בסינמה סיטי והיה ממש טוב וממש כייף כי זה ממש שיפר לי את ההרגשה מהצהרים שלא הרגשתי משהו,
וזה המשיך בראשון שהבאתי עוגה לקבוצה שלי , לחברים שלי והמשכנו לחגוג שמה , והיה נחמד וכייף,
ואז אחרי הקבוצה המשכנו למסעדה להמשיך לחגוג ביחד וגם היה נחמד וכייף,
ואז...
מיום שני בערך ... אני חושבת שהגיעה הנפילה במצב הרוח.
הרגשתי שעליתי מהר מדיי לרכבת החיים של גיל 26 , ומהיי הגבוה שבו היייתי , ירדתי לדאון רציתי בהרגשהע ובמצב הרוח שלא משנה מה עשיתי , ואפילו שיצאתי והייתי בחוץ, לא הצלחתי לגרם לעצמי להרגיש יותר טוב.
אז ביום שני חצי יום הרגשתי לא משהו , ובערב הלכתי לכתיבה ולסדנת זוגיות ( כן התחלתי ללכת לסדנת זוגיות כדי ללמוד על זוגיות) וזה איכשהו שיפר לי את ההרגשה,
ואז בשלישי הרגשתי ממש רע ופחדתי שאני אולי נכנסת לדיכאון ואמרתי לעצמי כזה ' זה דיכאון? לא יכול להיות, זה לא מתאים לי , לא עכשיו',
אז בערב לקחתי את עצמי לסרט ' ילד יפה ' שמספר על הקשר בין האב ולבנו שבהתחלה הוא היה ילד טוב עד שהדרדר לסמים ועל העליות והמורדות שהאב ובנו עוברים במהלך הסרט.
עכשיו, בדרך כלל כשאני יוצאת , עם חברים או עם עצמי , זה משפר לי את ההרגשה ,
אבל הפעם כנראה ששקעתי כול כך עמוק לתוך עצמי שגם היציאה לסרט לא עזרה לי לשפר את ההרגשה שלי,
וברביעי בכלל הרגשתי ממש רע עם עצמי שאני לבד והגעתי ממש לרגע של שבירה סוג של ' גם החזקים בסוף נשברים',
ואפילו שיצאתי לרכב , זה עדיין לא עזר לי והרגשתי ממש לבד.
והתחלתי ממש לדאוג ולפחד , ולא הבנתי מה קורה איתי ולמה אני מרגישה ככה , וממש פחדתי שנכנסתי אולי לדיכאון של גיל 26 וחשבתי לעצמי ש ' או שזאת תהיה התקופה הכי טובה שלי או שזאת תהיה התקופה הכי קשה ואפלה שלי' ,
ואני עד עכשיו לא יודעת מה באמת יהיה , ואיך תראה התקופה הזאת.
וכשהגיע יום חמישי , עדיין לא הרגשתי משהו וגם הייתי מאוד מתוחה ומלאת התרגשות לקראת הרכיבה.
כן, לכבוד יומולדת 26 החלטתי לעשות משהו מיוחד ולהזמין את כול החברים שלי מהקבוצה לראות אותי רוכבת על דייגו סוס הנסיך המושלם שלי לרכיבה,
וממש התרגשתי והתאמנתי ממש קשה ורציתי שהכול יהיה מושלם,
ובואו נגיד שבכול השבוע הקשה הזה ,
כשהגעתי לפיינל פור של כול פסטיבל היומולדת שלי , לישורת האחרונה , שזה מופע הרכיבה לחברים שלי ,
התחלתי כבר להרגיש יותר טוב
כי כול החברים באו לחווה והראיתי להם איך רכבתי וזה היה פשוט מושלם!!!!
רכבתי כמו שלא רכבתי בכול החודש הזה שהתאמנתי לקראת לזה.
דפקתי קנטרים ממש מהירים , וקפצתי מכשולים גבוהים ,
וזה היה השיעור הכי מושלם שהיה לי עד היום עם דייגו סוס!! *__*
והמציאות עלתה על כול דמיון ממש!!
כי חלמתי על זה כול כך הרבה בשבוע האחרון שהחברים באים לחווה ורואים אותי רוכבת,
ואני ממש התרגשתי שהם באו לחווה לראות אותי רוכבת כי דיברתי על זה כול כך הרבה ,
וסוף סוף הם ראו אותי רוכבת והכירו את דייגו סוס ,
ובאמת שזה היה ערב פשוט מושלם!!!!
רכבתי כמו שלא רכבתי בחיים שלי!!
וזה היה כול כך כייף וכול כך מרגש,
שבסוף הרגשתי הכי טוב בעולם!!!
פתאום כול הרע שהרגשתי כול השבוע , פשוט נעלם!
כי הבנתי שכאשר אני נמצאת עם החברים שלי, אני מרגישה יותר טוב ,
ובאמת בנקסט דיי (יום למחרת) היום, הרגשתי ממש טוב.
כי היום הלכתי לאירוע של העמותה של הקבוצה שלי וזה היה ממש מרגש ויפה , בזאפה תל אביב.
הלכתי עם חבר טוב שלי ,
והיו מיטב האומנים , ובאמת שהיה אירוע ממש יפה ומרגש והלכתי כי אני פשוט גאה להיות בעמותה הזאת שנותנת הזדמנות לאחר ולשונה ,
וזה פשוט כייף.
אז כן.
היום אני יכולה לחתום את סיום כול אירועי היומולדת שלי ולהגיד - תם ונשלם הבלאגן בעולם חחח סתם.
היה יחסית שבוע טוב והכול קרה פחות או יותר כמו שרציתי,
אבל מה שהיה באמת טוב , הדבר שחיכיתי לו הכי הרבה היה מופע הרכיבה לחברים שלי.
שמה התרגשתי הכי הרבה , והרגשתי ממש טוב שכולם באו לתמוך ולעודד,
ורכבתי עם חברה שלי,
ובא לי את זה שוב.
לעשות שידור חוזר של אתמול.
כי זה היה ממש טוב!
אז כן.
כול חגיגות 26 מאחוריי,
ואני מקווה מכאן להתחיל שבוע רגוע יותר ולא ליפול שוב לדיכאונות כי זה לא מתאים לי להיכנס לדיכאון.
כבר תקופה מסוייימת שלא היה לי שבוע כזה שבו אני נופלת לדיכאון ולא מצליחה לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר.
אבל הרכיבה אתמול והאירוע היום בזאפה עזרו לי ממש לשפר את ההרגשה שלי,
ועכשיו אני בסדר.
אני מרגישה ממש טוב.
ומכאן אני מקווה רק לטפס ולעלות בחזרה בקצב שלי ולא למהר לעשות דברים.
פשוט להמשיך לעלות אבל לא מהר מדיי כמו שעשיתי השבוע.
וזהו.
אני מניחה שזה היה סיכום סביר לחגיגות 26 שלי.
עד לעידכון הבא שלי אני מניחה.
מאיפה אני מתחילה? מאיפה להתחיל?
מניחה שנתחיל מההתחלה ונגיע לסוף בסוף חחחח
טוב, אז ככה:
נתחיל בזה שביום שישי בבוקר הלכתי לקניון עם אימא שלי לארוחת בוקר לכבוד היומולדת שלי , וקניתי בגדים, וספרים, ותכשיטים חדשים,
ובערב אני לא זוכרת מה עשיתי אבל אני חושבת שבערב הייתי בבית,
ואז בשבת בצהריים הלכתי עם ההורים לארוחה במסעדה טבעונית בתל אביב והם פחות התלהבו ממנה , אבל בערב זה השתפר כי הלכתי לסרט אימה עם האקס שלי , היינו בסרט 'האלווין' בסינמה סיטי והיה ממש טוב וממש כייף כי זה ממש שיפר לי את ההרגשה מהצהרים שלא הרגשתי משהו,
וזה המשיך בראשון שהבאתי עוגה לקבוצה שלי , לחברים שלי והמשכנו לחגוג שמה , והיה נחמד וכייף,
ואז אחרי הקבוצה המשכנו למסעדה להמשיך לחגוג ביחד וגם היה נחמד וכייף,
ואז...
מיום שני בערך ... אני חושבת שהגיעה הנפילה במצב הרוח.
הרגשתי שעליתי מהר מדיי לרכבת החיים של גיל 26 , ומהיי הגבוה שבו היייתי , ירדתי לדאון רציתי בהרגשהע ובמצב הרוח שלא משנה מה עשיתי , ואפילו שיצאתי והייתי בחוץ, לא הצלחתי לגרם לעצמי להרגיש יותר טוב.
אז ביום שני חצי יום הרגשתי לא משהו , ובערב הלכתי לכתיבה ולסדנת זוגיות ( כן התחלתי ללכת לסדנת זוגיות כדי ללמוד על זוגיות) וזה איכשהו שיפר לי את ההרגשה,
ואז בשלישי הרגשתי ממש רע ופחדתי שאני אולי נכנסת לדיכאון ואמרתי לעצמי כזה ' זה דיכאון? לא יכול להיות, זה לא מתאים לי , לא עכשיו',
אז בערב לקחתי את עצמי לסרט ' ילד יפה ' שמספר על הקשר בין האב ולבנו שבהתחלה הוא היה ילד טוב עד שהדרדר לסמים ועל העליות והמורדות שהאב ובנו עוברים במהלך הסרט.
עכשיו, בדרך כלל כשאני יוצאת , עם חברים או עם עצמי , זה משפר לי את ההרגשה ,
אבל הפעם כנראה ששקעתי כול כך עמוק לתוך עצמי שגם היציאה לסרט לא עזרה לי לשפר את ההרגשה שלי,
וברביעי בכלל הרגשתי ממש רע עם עצמי שאני לבד והגעתי ממש לרגע של שבירה סוג של ' גם החזקים בסוף נשברים',
ואפילו שיצאתי לרכב , זה עדיין לא עזר לי והרגשתי ממש לבד.
והתחלתי ממש לדאוג ולפחד , ולא הבנתי מה קורה איתי ולמה אני מרגישה ככה , וממש פחדתי שנכנסתי אולי לדיכאון של גיל 26 וחשבתי לעצמי ש ' או שזאת תהיה התקופה הכי טובה שלי או שזאת תהיה התקופה הכי קשה ואפלה שלי' ,
ואני עד עכשיו לא יודעת מה באמת יהיה , ואיך תראה התקופה הזאת.
וכשהגיע יום חמישי , עדיין לא הרגשתי משהו וגם הייתי מאוד מתוחה ומלאת התרגשות לקראת הרכיבה.
כן, לכבוד יומולדת 26 החלטתי לעשות משהו מיוחד ולהזמין את כול החברים שלי מהקבוצה לראות אותי רוכבת על דייגו סוס הנסיך המושלם שלי לרכיבה,
וממש התרגשתי והתאמנתי ממש קשה ורציתי שהכול יהיה מושלם,
ובואו נגיד שבכול השבוע הקשה הזה ,
כשהגעתי לפיינל פור של כול פסטיבל היומולדת שלי , לישורת האחרונה , שזה מופע הרכיבה לחברים שלי ,
התחלתי כבר להרגיש יותר טוב
כי כול החברים באו לחווה והראיתי להם איך רכבתי וזה היה פשוט מושלם!!!!
רכבתי כמו שלא רכבתי בכול החודש הזה שהתאמנתי לקראת לזה.
דפקתי קנטרים ממש מהירים , וקפצתי מכשולים גבוהים ,
וזה היה השיעור הכי מושלם שהיה לי עד היום עם דייגו סוס!! *__*
והמציאות עלתה על כול דמיון ממש!!
כי חלמתי על זה כול כך הרבה בשבוע האחרון שהחברים באים לחווה ורואים אותי רוכבת,
ואני ממש התרגשתי שהם באו לחווה לראות אותי רוכבת כי דיברתי על זה כול כך הרבה ,
וסוף סוף הם ראו אותי רוכבת והכירו את דייגו סוס ,
ובאמת שזה היה ערב פשוט מושלם!!!!
רכבתי כמו שלא רכבתי בחיים שלי!!
וזה היה כול כך כייף וכול כך מרגש,
שבסוף הרגשתי הכי טוב בעולם!!!
פתאום כול הרע שהרגשתי כול השבוע , פשוט נעלם!
כי הבנתי שכאשר אני נמצאת עם החברים שלי, אני מרגישה יותר טוב ,
ובאמת בנקסט דיי (יום למחרת) היום, הרגשתי ממש טוב.
כי היום הלכתי לאירוע של העמותה של הקבוצה שלי וזה היה ממש מרגש ויפה , בזאפה תל אביב.
הלכתי עם חבר טוב שלי ,
והיו מיטב האומנים , ובאמת שהיה אירוע ממש יפה ומרגש והלכתי כי אני פשוט גאה להיות בעמותה הזאת שנותנת הזדמנות לאחר ולשונה ,
וזה פשוט כייף.
אז כן.
היום אני יכולה לחתום את סיום כול אירועי היומולדת שלי ולהגיד - תם ונשלם הבלאגן בעולם חחח סתם.
היה יחסית שבוע טוב והכול קרה פחות או יותר כמו שרציתי,
אבל מה שהיה באמת טוב , הדבר שחיכיתי לו הכי הרבה היה מופע הרכיבה לחברים שלי.
שמה התרגשתי הכי הרבה , והרגשתי ממש טוב שכולם באו לתמוך ולעודד,
ורכבתי עם חברה שלי,
ובא לי את זה שוב.
לעשות שידור חוזר של אתמול.
כי זה היה ממש טוב!
אז כן.
כול חגיגות 26 מאחוריי,
ואני מקווה מכאן להתחיל שבוע רגוע יותר ולא ליפול שוב לדיכאונות כי זה לא מתאים לי להיכנס לדיכאון.
כבר תקופה מסוייימת שלא היה לי שבוע כזה שבו אני נופלת לדיכאון ולא מצליחה לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר.
אבל הרכיבה אתמול והאירוע היום בזאפה עזרו לי ממש לשפר את ההרגשה שלי,
ועכשיו אני בסדר.
אני מרגישה ממש טוב.
ומכאן אני מקווה רק לטפס ולעלות בחזרה בקצב שלי ולא למהר לעשות דברים.
פשוט להמשיך לעלות אבל לא מהר מדיי כמו שעשיתי השבוע.
וזהו.
אני מניחה שזה היה סיכום סביר לחגיגות 26 שלי.
עד לעידכון הבא שלי אני מניחה.