טוב אז לקבוצה היום הגעתי במצב ממש רגשי , הייתי ממש על סף דמעות,
ואיך שהגעתי לקבוצה , ולמרות שהחזקתי וניסתי לא להתפרק מול כולם , אז בסוף זה קרה ואיך שנכנסתי פשוט התפרקתי וממש בכיתי מול כולם ,
לא יכולתי בסוף לעצור את הדמעות , וזה פשוט קרה.
לקח לי זמן להירגע ממה שעבר עליי , וגם כשכבר נרגעתי אז עוד המשכתי לבכות עוד קצת.
היה לי ממש קשה היום , והיה רגע שקצת נפגעתי מהקבוצה עצמה אפילו , שאני בוכה והרוסה , והם כאילו צוחקים על המצב שלי על מה שקורה איתי , ולא מנסים להיות איתי.
אבל בסוף כשקצת נרגעתי , אז הצלחתי קצת להסביר מה עובר עליי ומה קורה איתי , והם ניסו להבין מה מעיק עליי, מה כבד עליי ,
וגם הבנתי שאין לי כרגע כיוון בחיים.
שכול החברים שלי מסביב מתקדמים עובדים ולומדים , ואני נשארת מאחור כי זה נוח לי.
אבל בסדר , זה לא מדאיג אותי.
העבודה וכול מה שקשור בזה יקרה בזמן שלי.
ובכול אופן לא ממש הקשבתי לאחרים,
כי הרגשתי ממש הרוסה ושבורה ופגועה ומבולבלת , והיה לי ממש לא קל.
ודווקא אחרי הקבוצה יצאנו כולנו לאכול ואכלנו סושי ואני הזמנתי פעם ראשונה אחרי הרבה זמן קוקטייל כמו שאני אוהבת ,
ודווקא במסעדה היה צחוקים ושטויות ושחרור מכול המצב הרגשי שלי , וזה היה נחמד וכייף האמת.,
וזה אחרי הרבה זמן שלא יצאנו לאכול במסעדה בגלל הקורונה.
אז זהו.
התפרקתי , נשברתי, בכיתי, נרגעתי , בכיתי עוד קצת, ניסיתי לצחוק,
והקבוצה קיבלה את כול המצב שלי.
וזהו פחות או יותר.
אני עדיין קצת מבולבלת וכבר עייפה אבל מנוחה טובה תסדר את זה.
טוב אז לקבוצה היום הגעתי במצב ממש רגשי , הייתי ממש על סף דמעות,
ואיך שהגעתי לקבוצה , ולמרות שהחזקתי וניסתי לא להתפרק מול כולם , אז בסוף זה קרה ואיך שנכנסתי פשוט התפרקתי וממש בכיתי מול כולם ,
לא יכולתי בסוף לעצור את הדמעות , וזה פשוט קרה.
לקח לי זמן להירגע ממה שעבר עליי , וגם כשכבר נרגעתי אז עוד המשכתי לבכות עוד קצת.
היה לי ממש קשה היום , והיה רגע שקצת נפגעתי מהקבוצה עצמה אפילו , שאני בוכה והרוסה , והם כאילו צוחקים על המצב שלי על מה שקורה איתי , ולא מנסים להיות איתי.
אבל בסוף כשקצת נרגעתי , אז הצלחתי קצת להסביר מה עובר עליי ומה קורה איתי , והם ניסו להבין מה מעיק עליי, מה כבד עליי ,
וגם הבנתי שאין לי כרגע כיוון בחיים.
שכול החברים שלי מסביב מתקדמים עובדים ולומדים , ואני נשארת מאחור כי זה נוח לי.
אבל בסדר , זה לא מדאיג אותי.
העבודה וכול מה שקשור בזה יקרה בזמן שלי.
ובכול אופן לא ממש הקשבתי לאחרים,
כי הרגשתי ממש הרוסה ושבורה ופגועה ומבולבלת , והיה לי ממש לא קל.
ודווקא אחרי הקבוצה יצאנו כולנו לאכול ואכלנו סושי ואני הזמנתי פעם ראשונה אחרי הרבה זמן קוקטייל כמו שאני אוהבת ,
ודווקא במסעדה היה צחוקים ושטויות ושחרור מכול המצב הרגשי שלי , וזה היה נחמד וכייף האמת.,
וזה אחרי הרבה זמן שלא יצאנו לאכול במסעדה בגלל הקורונה.
אז זהו.
התפרקתי , נשברתי, בכיתי, נרגעתי , בכיתי עוד קצת, ניסיתי לצחוק,
והקבוצה קיבלה את כול המצב שלי.
וזהו פחות או יותר.
אני עדיין קצת מבולבלת וכבר עייפה אבל מנוחה טובה תסדר את זה.