אוקיי חברים ,
אז אני סוף סוף מוצאת את הכוחות לכתוב על מה שקורה איתי ועם חבר שלי.
אני שבוע שלם מנסה לעקוב, ולהבין מה קורה עם חבר שלי בעצם מיום שבת שעברה,
אז מה שקורה זה ...
שהוא כנראה , מזה כנראה , הוא נכנס לדיכאון קשה , והוא בקושי מדבר איתי, והוא לא נפגש איתי בכלל,
והוא מתרחק ממני ברמה כזאת שאני כבר לא מרגישה שאנחנו בכלל זוג,
וכשהוא כבר מדבר איתי , אני מרגישה כאילו אני מדברת עם בן אדם זר, שאין בינינו שום קשר,
ושאנחנו לא ביחד.
שהדיכאון גרם לו לשכוח אותי , ולהתרחק ממני ,
ושפתאום הדיכאון גורם לו לרצות ממני ספייס, ולא לדבר איתי , ולא להיפגש איתי, והוא ממש מרחיק אותי ממנו,
וגם כול השבוע הוא כמעט לא יצא מהבית.
רק ישן כול היום,
ולא למד, ולא עשה הליכות, יצא אולי רק לדברים קטנים כמו חיסון, ובדיקות דם,
ושכן דיברנו אז הוא אמר שנוצר קרעים , ופער - קרעים שאתה עשית!!!! פער שאתה יצרת!!!!!
אני לא עשיתי כלום!!!!!
וכול השבוע אני מרגישה עייפות, וביום שלישי הרגשתי מותשת נפשית מהתעסקות במה שקורה איתנו,
ורביעי וחמישי סתם הייתי עייפה , ובחוסר אנרגיות ומצב רוח.
ומה שקורה זה שהדיכאון גורם לו להאשים אותי שאני מעיקה עליו, שהוא סחב אותי, שלא טוב לו איתי,
ש 3 שיחות ביום זה קשה לו,
ושפתאום הוא מתרחק ממני , ולא רוצה לדבר איתי, ולא רוצה להיפגש איתי.
אז רביעי לא דיברנו בכלל,
חמישי גם לא דיברנו בכלל עד שלקחתי אומץ , ובערב סימסתי לו , וכשדיברנו , הרגשתי שהוא לגמרי שכח אותי.
שאני לגמרי נמחקתי מההארדיסק שלו, ושהוא לא זוכר אותי.
הוא ממש גרם לזה שאני ארגיש מרוחקת ממנו , ולא קשורה אליו בשום צורה.
וככה אני באמת מרגישה.
שאני כמעט לא קשורה אליו בשום צורה,
ושאנחנו לא ביחד,
ושאני מדברת אליו כמו סתם חבר ולא כמו בן זוג שלי,
ושאני מדברת אליו כמו אל אדם זר שאני לא מכירה.
וזה לא האדם שאני מכירה.
כי האדם שאני מכירה- חבר שלי כן היה רוצה לדבר איתי , ולהיפגש איתי, ולבלות איתי,
ולא היה מרחיק אותי ממנו , ולא היה מרחיק את התקשורת בינינו , ולא היה אומר לי שהוא לא רוצה לבלות איתי,
ולא היה מתנהג איתי כאילו שהוא לא מכיר אותי - שכח אותי.
ובקיצור במילה אחת-
דיכאון!!!!!!!
זה כנראה אפילו כבר לא קשור אליי ,
כי הוא חולה בזה.
זאת המחלה שלו- דיכאון.
ואני לא ממש יודעת איך במצבים כאלה להגיע אליו אם בכלל.
הוא לא ממש נותן לי להתקרב אליו.
הוא מרחיק אותי ממנו,
ובקושי מדבר איתי.
אני כבר לא בטוחה שהוא רוצה בכלל את הקשר איתי אם איך שהוא מתנהג איתי.
אפילו בזמן הלימודים שלו שהוא היה בדיכאון , הוא לא התנהג איתי כמו שהוא מתנהג איתי עכשיו.
פשוט אז בלימודים שלו , לא נפגשנו בכלל - לא קבוצה, לא שלישי, לא שבת,
לא דיברנו בבוקר בכלל,
ודיברנו רק צהריים, וערב,
ושישי הצלחנו בקושי להיפגש.
ועכשיו הוא הגיע למצב , שהוא בכלל לא מדבר איתי. ממש בקושי.
וגם כשהוא כבר מדבר איתי , זה לא מרגיש שהוא חבר/ בן זוג שלי בכלל.
מרגישה שאני מדברת עם בן אדם זר שאין לו שום קשר אליי בכלל.
שאני לא קשורה אליו.
שהוא סתם חבר , ולא בן זוג שלי.
ואני לא ממש יודעת איך להציל את הקשר הזה.
אם יש בכלל מה להציל.
הבן אדם פשוט גמור.
אין מי לדבר.
טוטאלוס!!
פיניש!!!!!
וזהו.
אני לא יודעת איך לחזור אליו, ומה לעשות,
ואני לא יודעת אם הוא בכלל רוצה אותי עדיין,
ואם יש טעם להתעקש , ולהילחם על הקשר הזה..
ובקיצור פשוט-
דיכאון של הלייףףףףףףף
אוקיי חברים ,
אז אני סוף סוף מוצאת את הכוחות לכתוב על מה שקורה איתי ועם חבר שלי.
אני שבוע שלם מנסה לעקוב, ולהבין מה קורה עם חבר שלי בעצם מיום שבת שעברה,
אז מה שקורה זה ...
שהוא כנראה , מזה כנראה , הוא נכנס לדיכאון קשה , והוא בקושי מדבר איתי, והוא לא נפגש איתי בכלל,
והוא מתרחק ממני ברמה כזאת שאני כבר לא מרגישה שאנחנו בכלל זוג,
וכשהוא כבר מדבר איתי , אני מרגישה כאילו אני מדברת עם בן אדם זר, שאין בינינו שום קשר,
ושאנחנו לא ביחד.
שהדיכאון גרם לו לשכוח אותי , ולהתרחק ממני ,
ושפתאום הדיכאון גורם לו לרצות ממני ספייס, ולא לדבר איתי , ולא להיפגש איתי, והוא ממש מרחיק אותי ממנו,
וגם כול השבוע הוא כמעט לא יצא מהבית.
רק ישן כול היום,
ולא למד, ולא עשה הליכות, יצא אולי רק לדברים קטנים כמו חיסון, ובדיקות דם,
ושכן דיברנו אז הוא אמר שנוצר קרעים , ופער - קרעים שאתה עשית!!!! פער שאתה יצרת!!!!!
אני לא עשיתי כלום!!!!!
וכול השבוע אני מרגישה עייפות, וביום שלישי הרגשתי מותשת נפשית מהתעסקות במה שקורה איתנו,
ורביעי וחמישי סתם הייתי עייפה , ובחוסר אנרגיות ומצב רוח.
ומה שקורה זה שהדיכאון גורם לו להאשים אותי שאני מעיקה עליו, שהוא סחב אותי, שלא טוב לו איתי,
ש 3 שיחות ביום זה קשה לו,
ושפתאום הוא מתרחק ממני , ולא רוצה לדבר איתי, ולא רוצה להיפגש איתי.
אז רביעי לא דיברנו בכלל,
חמישי גם לא דיברנו בכלל עד שלקחתי אומץ , ובערב סימסתי לו , וכשדיברנו , הרגשתי שהוא לגמרי שכח אותי.
שאני לגמרי נמחקתי מההארדיסק שלו, ושהוא לא זוכר אותי.
הוא ממש גרם לזה שאני ארגיש מרוחקת ממנו , ולא קשורה אליו בשום צורה.
וככה אני באמת מרגישה.
שאני כמעט לא קשורה אליו בשום צורה,
ושאנחנו לא ביחד,
ושאני מדברת אליו כמו סתם חבר ולא כמו בן זוג שלי,
ושאני מדברת אליו כמו אל אדם זר שאני לא מכירה.
וזה לא האדם שאני מכירה.
כי האדם שאני מכירה- חבר שלי כן היה רוצה לדבר איתי , ולהיפגש איתי, ולבלות איתי,
ולא היה מרחיק אותי ממנו , ולא היה מרחיק את התקשורת בינינו , ולא היה אומר לי שהוא לא רוצה לבלות איתי,
ולא היה מתנהג איתי כאילו שהוא לא מכיר אותי - שכח אותי.
ובקיצור במילה אחת-
דיכאון!!!!!!!
זה כנראה אפילו כבר לא קשור אליי ,
כי הוא חולה בזה.
זאת המחלה שלו- דיכאון.
ואני לא ממש יודעת איך במצבים כאלה להגיע אליו אם בכלל.
הוא לא ממש נותן לי להתקרב אליו.
הוא מרחיק אותי ממנו,
ובקושי מדבר איתי.
אני כבר לא בטוחה שהוא רוצה בכלל את הקשר איתי אם איך שהוא מתנהג איתי.
אפילו בזמן הלימודים שלו שהוא היה בדיכאון , הוא לא התנהג איתי כמו שהוא מתנהג איתי עכשיו.
פשוט אז בלימודים שלו , לא נפגשנו בכלל - לא קבוצה, לא שלישי, לא שבת,
לא דיברנו בבוקר בכלל,
ודיברנו רק צהריים, וערב,
ושישי הצלחנו בקושי להיפגש.
ועכשיו הוא הגיע למצב , שהוא בכלל לא מדבר איתי. ממש בקושי.
וגם כשהוא כבר מדבר איתי , זה לא מרגיש שהוא חבר/ בן זוג שלי בכלל.
מרגישה שאני מדברת עם בן אדם זר שאין לו שום קשר אליי בכלל.
שאני לא קשורה אליו.
שהוא סתם חבר , ולא בן זוג שלי.
ואני לא ממש יודעת איך להציל את הקשר הזה.
אם יש בכלל מה להציל.
הבן אדם פשוט גמור.
אין מי לדבר.
טוטאלוס!!
פיניש!!!!!
וזהו.
אני לא יודעת איך לחזור אליו, ומה לעשות,
ואני לא יודעת אם הוא בכלל רוצה אותי עדיין,
ואם יש טעם להתעקש , ולהילחם על הקשר הזה..
ובקיצור פשוט-
דיכאון של הלייףףףףףףף