אתה לבד, אני לבד
אתה לבד , והשארת גם אותי
לבד.
בחרת להתרחק שוב, ולא לדבר איתי.
להעלם בלי להגיד לי כלום.
בשישי הכול היה נראה בסדר- השלמנו, התפייסנו, הגענו להבנות
שאנחנו חזקים ביחד,
ובשבת בערב , אמרתי לך שאני קצת מבולבלת , וגם אתה אמרת לי
בחזרה שאתה מבולבל ועייף,
ואמרת שהכול בסדר,
שנמצא זמן לדבר על הדברים,
ובסוף אמרתי לך שאני אוהבת ומתגעגעת,
ואמרת לי בחזרה את אותו הדבר.
בראשון בבוקר אמרתי לך שאני עדיין קצת מבולבלת אבל מקווה
שיהיה בסדר,
ואתה אמרת שקמת מאוחר, ושנדבר בהמשך היום.
בהמשך היום שתקת.
לא דיברת.
לא סימסת.
נעלמת.
הפסקת לדבר איתי,
ועד עכשיו אני לא
יודעת מה קורה איתך.
בחרת לא להגיע לקבוצה בראשון, ולא אמרת לי על זה מילה.
וברגע שאמרו לי שאתה לא בא- התפרקתי.
נשברתי.
בכיתי.
התרסקתי מול כולם בדמעות.
אתה כול כך רוצה להיות לבד?
אז בבקשה.
קיבלת.
אתה לבד, ואני לבד.
אנחנו לא מדברים,
וכרגע גם לא נפגשים.
אני יכולה לסמס לך, אבל בתור מה? חברה? ידידה? בת זוג?
ולאן זה בכלל יוביל אם אסמס לך??
אתה רוצה לבד?
אז בבקשה.
אני לא נדבקת אלייך.
אולי מתישהו תבין שאני חסרה לך,
ושהלבד הזה שאתה כול כך אוהב...
בסוף יהיה לך קשה.
אני בטוחה שהלבד הזה קשה, אבל כרגע זה מה שאתה מעדיף.
עצוב לי.
כואב לי.
נקרע לי הלב שזאת הדרך שאתה בוחר לחיות בה- לבד.
לבד בלי אף אחד.
לבד בלעדיי..
זה מה שאתה רוצה? באמת?
טוב לך ככה בלבד הזה עם עצמך? בלעדיי??
לא קשה לך?
אתה לא מרגיש לבד מדיי??
אני לא חסרה לך?
ומה עם הרגשות שלנו
אחד כלפיי השנייה? מה קורה איתם??
מה אני יעשה עם המעט רגשות שעדיין נותרו לי כלפייך?
מה אתה תעשה עם הרגשות שיש לך כלפיי??
ומה יהיה איתנו בקבוצה?
אני צריכה פשוט לשכוח ממך כאילו שאתה לא קיים??
ואולי כבר נפרדת ממני , אבל במקום להגיד לי את זה,
אז העדפת לשתוק , ולהיעלם.
שתיקה כהודעה שאנחנו לא ביחד.
אחלה.
אתה לבד, ואני לבד.
אולי ככה זה צריך להיות..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה לבד, אני לבד
אתה לבד , והשארת גם אותי
לבד.
בחרת להתרחק שוב, ולא לדבר איתי.
להעלם בלי להגיד לי כלום.
בשישי הכול היה נראה בסדר- השלמנו, התפייסנו, הגענו להבנות
שאנחנו חזקים ביחד,
ובשבת בערב , אמרתי לך שאני קצת מבולבלת , וגם אתה אמרת לי
בחזרה שאתה מבולבל ועייף,
ואמרת שהכול בסדר,
שנמצא זמן לדבר על הדברים,
ובסוף אמרתי לך שאני אוהבת ומתגעגעת,
ואמרת לי בחזרה את אותו הדבר.
בראשון בבוקר אמרתי לך שאני עדיין קצת מבולבלת אבל מקווה
שיהיה בסדר,
ואתה אמרת שקמת מאוחר, ושנדבר בהמשך היום.
בהמשך היום שתקת.
לא דיברת.
לא סימסת.
נעלמת.
הפסקת לדבר איתי,
ועד עכשיו אני לא
יודעת מה קורה איתך.
בחרת לא להגיע לקבוצה בראשון, ולא אמרת לי על זה מילה.
וברגע שאמרו לי שאתה לא בא- התפרקתי.
נשברתי.
בכיתי.
התרסקתי מול כולם בדמעות.
אתה כול כך רוצה להיות לבד?
אז בבקשה.
קיבלת.
אתה לבד, ואני לבד.
אנחנו לא מדברים,
וכרגע גם לא נפגשים.
אני יכולה לסמס לך, אבל בתור מה? חברה? ידידה? בת זוג?
ולאן זה בכלל יוביל אם אסמס לך??
אתה רוצה לבד?
אז בבקשה.
אני לא נדבקת אלייך.
אולי מתישהו תבין שאני חסרה לך,
ושהלבד הזה שאתה כול כך אוהב...
בסוף יהיה לך קשה.
אני בטוחה שהלבד הזה קשה, אבל כרגע זה מה שאתה מעדיף.
עצוב לי.
כואב לי.
נקרע לי הלב שזאת הדרך שאתה בוחר לחיות בה- לבד.
לבד בלי אף אחד.
לבד בלעדיי..
זה מה שאתה רוצה? באמת?
טוב לך ככה בלבד הזה עם עצמך? בלעדיי??
לא קשה לך?
אתה לא מרגיש לבד מדיי??
אני לא חסרה לך?
ומה עם הרגשות שלנו
אחד כלפיי השנייה? מה קורה איתם??
מה אני יעשה עם המעט רגשות שעדיין נותרו לי כלפייך?
מה אתה תעשה עם הרגשות שיש לך כלפיי??
ומה יהיה איתנו בקבוצה?
אני צריכה פשוט לשכוח ממך כאילו שאתה לא קיים??
ואולי כבר נפרדת ממני , אבל במקום להגיד לי את זה,
אז העדפת לשתוק , ולהיעלם.
שתיקה כהודעה שאנחנו לא ביחד.
אחלה.
אתה לבד, ואני לבד.
אולי ככה זה צריך להיות..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~