אוקיי חברים אז ככה:
עשיתי מה שתכננתי.
כיביתי את הטלפון, לא אמרתי כלום לאף אחד,
ממש אף אחד לא ידע ,
ופשוט לקראת 17:15 בערך, יצאתי מהבית לכיוון חוות הסוסים ברמת גן,
ולגמרי הייתי שלמה עם ההחלטה הזאת.
הרגשתי כול כך שלווה ושקטה בחווה.
לרגע פשוט שכחתי שיש לי חברים ומשפחה,
וכן קיוויתי שלאנשים יהיה אכפת שנעלמתי, ולא באתי לקבוצה.
אז הייתי קצת עם הסוסים , והמדריכים, ועזרתי קצת איפה שיכולתי,
הרגשתי הכי בנוח להיות בחווה , ופשוט להתנתק מכול הבלאגן שעובר עליי בימים האחרונים,
ותמיד זה היה ככה - כשהיו עוברים עליי דברים , והיה לי בלאגן בראש , הייתי בורחת לחווה לחצי יום , נמצאת עם הסוסים והחברים , והאנשים, מנקה את הראש, נרגעת,
וחוזרת הביתה שקטה יותר ורגועה מאיך שבאתי.
אז כן.
החווה מאוד עזרה לי בקטע הזה הפעם.
מה שכן אף אחד לא היה יותר מדיי בהיסטריה על ההעלמות שלי.
כן כשפתחתי את הטלפון
אז קיבלתי 3 ווצאפים- ( וגם היו שני הודעות במסן מאותם שני אנשים מ2 ו3)
1. אימא שלי ששאלה איפה אני
2. מהמדריך של הקבוצה שגם שאל איפה אני
ו3. מאחת החברות שלי לקבוצה שסימסה והתקשרה.
אבל
ממנו .. מחבר שלי לשעבר..
לא היה כלום.
לא טלפון , ולא הודעה.
ממש כלום.
התעלמות מוחלטת.
אז כשסוף סוף דיברתי עם אותה חברה , ועם חבר טוב שלי,
אז הם אמרו לי שחבר שלי לשעבר לא סימס לי כי כרגע הוא בעצמו מתמודד עם הלימודים שלו, מרוכז בעצמו (כרגיל) , ושהוא עדין 'באבל' מהפרידה שהוא עצמו עשה ויצר!!!
כן ציפיתי שהוא בתור בן אדם באופן אישי, יהיה לו אכפת ממני , והוא כן יתגבר על עצמו , ויסמס לי,
אבל הוא טמבל,
מרוכז רק בעצמו.
אם הייתי במקומו , במצב שלו, רואה שהוא לא בא לקבוצה,
אני חושבת שכן הייתי מסמסת או מנסה לסמס לו '' היי מה קורה? למה לא באת היום לקבוצה?'
או משהו בסגנון.
אבל אפילו את זה היה לו קשה לעשות בשבילי.
ואני כן כועסת עליו , ואני כן עצבנית עליו , ואני כן שונאת אותו, ובא לי פשוט להרוג אותו!!!!!!!!
וכן עדיין אכפת לי ממנו מסתבר.
שלמרות שאני לא רוצה שיהיה לי אכפת ממנו,
כי לו... לא אכפת ממני..
עדיין.. אפילו שאני כועסת עליו.. אכפת לי מהטמבל הזה >.<
הלוואי שלא היה אכפת לי ממנו..
שהייתי יכולה פשוט לשכוח אותו וזהו כמו שהוא עושה.
אבל זה רק נהיה קשה יותר מיום ליום,
ונמאס לי מהכול כבר.
לא משנה מה אני עושה, כמה אני מדברת, עם מי אני מדברת כמה אני כותבת, ולאן אני בורחת..
אני לא מצליחה להשתחרר ממנו.
לא מצליחה קיבינימאטטט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! >.<''
אוקיי חברים אז ככה:
עשיתי מה שתכננתי.
כיביתי את הטלפון, לא אמרתי כלום לאף אחד,
ממש אף אחד לא ידע ,
ופשוט לקראת 17:15 בערך, יצאתי מהבית לכיוון חוות הסוסים ברמת גן,
ולגמרי הייתי שלמה עם ההחלטה הזאת.
הרגשתי כול כך שלווה ושקטה בחווה.
לרגע פשוט שכחתי שיש לי חברים ומשפחה,
וכן קיוויתי שלאנשים יהיה אכפת שנעלמתי, ולא באתי לקבוצה.
אז הייתי קצת עם הסוסים , והמדריכים, ועזרתי קצת איפה שיכולתי,
הרגשתי הכי בנוח להיות בחווה , ופשוט להתנתק מכול הבלאגן שעובר עליי בימים האחרונים,
ותמיד זה היה ככה - כשהיו עוברים עליי דברים , והיה לי בלאגן בראש , הייתי בורחת לחווה לחצי יום , נמצאת עם הסוסים והחברים , והאנשים, מנקה את הראש, נרגעת,
וחוזרת הביתה שקטה יותר ורגועה מאיך שבאתי.
אז כן.
החווה מאוד עזרה לי בקטע הזה הפעם.
מה שכן אף אחד לא היה יותר מדיי בהיסטריה על ההעלמות שלי.
כן כשפתחתי את הטלפון
אז קיבלתי 3 ווצאפים- ( וגם היו שני הודעות במסן מאותם שני אנשים מ2 ו3)
1. אימא שלי ששאלה איפה אני
2. מהמדריך של הקבוצה שגם שאל איפה אני
ו3. מאחת החברות שלי לקבוצה שסימסה והתקשרה.
אבל
ממנו .. מחבר שלי לשעבר..
לא היה כלום.
לא טלפון , ולא הודעה.
ממש כלום.
התעלמות מוחלטת.
אז כשסוף סוף דיברתי עם אותה חברה , ועם חבר טוב שלי,
אז הם אמרו לי שחבר שלי לשעבר לא סימס לי כי כרגע הוא בעצמו מתמודד עם הלימודים שלו, מרוכז בעצמו (כרגיל) , ושהוא עדין 'באבל' מהפרידה שהוא עצמו עשה ויצר!!!
כן ציפיתי שהוא בתור בן אדם באופן אישי, יהיה לו אכפת ממני , והוא כן יתגבר על עצמו , ויסמס לי,
אבל הוא טמבל,
מרוכז רק בעצמו.
אם הייתי במקומו , במצב שלו, רואה שהוא לא בא לקבוצה,
אני חושבת שכן הייתי מסמסת או מנסה לסמס לו '' היי מה קורה? למה לא באת היום לקבוצה?'
או משהו בסגנון.
אבל אפילו את זה היה לו קשה לעשות בשבילי.
ואני כן כועסת עליו , ואני כן עצבנית עליו , ואני כן שונאת אותו, ובא לי פשוט להרוג אותו!!!!!!!!
וכן עדיין אכפת לי ממנו מסתבר.
שלמרות שאני לא רוצה שיהיה לי אכפת ממנו,
כי לו... לא אכפת ממני..
עדיין.. אפילו שאני כועסת עליו.. אכפת לי מהטמבל הזה >.<
הלוואי שלא היה אכפת לי ממנו..
שהייתי יכולה פשוט לשכוח אותו וזהו כמו שהוא עושה.
אבל זה רק נהיה קשה יותר מיום ליום,
ונמאס לי מהכול כבר.
לא משנה מה אני עושה, כמה אני מדברת, עם מי אני מדברת כמה אני כותבת, ולאן אני בורחת..
אני לא מצליחה להשתחרר ממנו.
לא מצליחה קיבינימאטטט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! >.<''