אוקיי חברים אז ככה:
אני עוד לא בטוחה שאני מוכנה לעשות את זה או לנסות שוב אבל מרגישה ש ' הפרידה' הזאת נמאסה עליי כבר, כבד לי להחזיק אותה כבר,
נמאס לי מהשברון ומהעצבות, ומהדיכאון, ומהבאסה , ומכול מה שאני מרגישה,
ובא לי קצת לעודד את עצמי , ולהרגיש קצת יותר טוב מהימים הזוועתים האחרונים ו..
זאת אולי מחשבה קשה שעברה לי אתמול בראש אבל מכוון שחבר שלי לשעבר כבר לא מחובר בווצאפ מיום שישי בצהריים, ואנחנו כבר ביום שלישי,
ואני מאוד דואגת למצב הנפשי שלו,
ולא ראיתי אותו 3 שבועות או יותר,
אני מרגישה כאילו שהוא ' מת' שהוא כבר לא קיים, והצוואה שלו זה שאני אמצע מישהו אחר שיעשה אותי מאושרת, ויגרום לי להרגיש טוב.
הכוונה שהוא היה רוצה שאמצע , ואצא עם מישהו שיעשה לי טוב, ויגרום לי להיות שמחה ומאושרת.
ועכשיו מצאתי מישהו כזה שהוא יותר נורמאלי ויציב , ושסבבה להיפגש ולדבר איתו,
והוא קבע לנו להיום בערב משחק באולינג ליד קניון איילון ,
הוא בא בסביבות 7 וחצי , עשרה ל8 כזה בערב לאסוף אותי , וניסע יחד לשם.
עכשיו,
אני לא יודעת עדיין אם זה הדבר הנכון לעשות , אבל אני מנסה כי נמאס לי להרגיש רע כול הזמן , ולהיות בבאסה ובעצב ובשבר.
אני רוצה ליהנות קצת , ולראות איך אני מרגישה עם היציאה הזאת בערב לבאולינג.
תכלס זה יהיה כייף כי באולינג זה זורם ומשחרר , ואחרי זה פשוט נלך לאכול משהו כנראה.
אבל עמוק בפנים אני באמת דואגת לחבר שלי ...
אני ממש מפחדת עליו שהוא יגיע בסוף לאישפוז ..
כי דיברתי עם אח שלו והוא אמר לי שעוברת עליו תקופה לא קלה , ושקשה לו,
ושמדי פעם עדיין יש לו התקפים,
ושהוא קיבל כדורים ממש חזקים שגורמים לו לישון הרבה,
ומעצבן אותי שלמרות שהוא במצב הזה ,
הוא לא נותן לי לעזור לו
לתמוך בו,
להיות שם בשבילו,
להראות לו שהוא לא לבד , ושהוא לא צריך לעבור את כול הסיוט הנוראי הזה לבד.
ואולי באמת , כרגע בגלל המצב שלו , הוא לא יכול להחזיק גם זוגיות וגם לימודים.
יכול להיות שזה יותר מדיי בשבילו גם לימודים וגם זוגיות,
והלימודים דופקים לו את המוח בצורה כזאת שהוא נכנס להתקפים פסיכוטים מטורפים.
וזה פשוט נורא.
זה עצוב שזה קורה לו.
וכואב לי עליו.
מטריף אותי שאני לא יכולה לעשות כלום כדי לעזור לו.
הוא לא מבקש אפילו את העזרה הזאת.
אולי הוא צריך אותה אבל לא יכול ולא מסוגל לבקש אותה.
בקיצור
דייי
מספיק.
אני אצא לדייט בערב,
וכשאחזור אני יעדכן איך ומה היה.
אוקיי חברים אז ככה:
אני עוד לא בטוחה שאני מוכנה לעשות את זה או לנסות שוב אבל מרגישה ש ' הפרידה' הזאת נמאסה עליי כבר, כבד לי להחזיק אותה כבר,
נמאס לי מהשברון ומהעצבות, ומהדיכאון, ומהבאסה , ומכול מה שאני מרגישה,
ובא לי קצת לעודד את עצמי , ולהרגיש קצת יותר טוב מהימים הזוועתים האחרונים ו..
זאת אולי מחשבה קשה שעברה לי אתמול בראש אבל מכוון שחבר שלי לשעבר כבר לא מחובר בווצאפ מיום שישי בצהריים, ואנחנו כבר ביום שלישי,
ואני מאוד דואגת למצב הנפשי שלו,
ולא ראיתי אותו 3 שבועות או יותר,
אני מרגישה כאילו שהוא ' מת' שהוא כבר לא קיים, והצוואה שלו זה שאני אמצע מישהו אחר שיעשה אותי מאושרת, ויגרום לי להרגיש טוב.
הכוונה שהוא היה רוצה שאמצע , ואצא עם מישהו שיעשה לי טוב, ויגרום לי להיות שמחה ומאושרת.
ועכשיו מצאתי מישהו כזה שהוא יותר נורמאלי ויציב , ושסבבה להיפגש ולדבר איתו,
והוא קבע לנו להיום בערב משחק באולינג ליד קניון איילון ,
הוא בא בסביבות 7 וחצי , עשרה ל8 כזה בערב לאסוף אותי , וניסע יחד לשם.
עכשיו,
אני לא יודעת עדיין אם זה הדבר הנכון לעשות , אבל אני מנסה כי נמאס לי להרגיש רע כול הזמן , ולהיות בבאסה ובעצב ובשבר.
אני רוצה ליהנות קצת , ולראות איך אני מרגישה עם היציאה הזאת בערב לבאולינג.
תכלס זה יהיה כייף כי באולינג זה זורם ומשחרר , ואחרי זה פשוט נלך לאכול משהו כנראה.
אבל עמוק בפנים אני באמת דואגת לחבר שלי ...
אני ממש מפחדת עליו שהוא יגיע בסוף לאישפוז ..
כי דיברתי עם אח שלו והוא אמר לי שעוברת עליו תקופה לא קלה , ושקשה לו,
ושמדי פעם עדיין יש לו התקפים,
ושהוא קיבל כדורים ממש חזקים שגורמים לו לישון הרבה,
ומעצבן אותי שלמרות שהוא במצב הזה ,
הוא לא נותן לי לעזור לו
לתמוך בו,
להיות שם בשבילו,
להראות לו שהוא לא לבד , ושהוא לא צריך לעבור את כול הסיוט הנוראי הזה לבד.
ואולי באמת , כרגע בגלל המצב שלו , הוא לא יכול להחזיק גם זוגיות וגם לימודים.
יכול להיות שזה יותר מדיי בשבילו גם לימודים וגם זוגיות,
והלימודים דופקים לו את המוח בצורה כזאת שהוא נכנס להתקפים פסיכוטים מטורפים.
וזה פשוט נורא.
זה עצוב שזה קורה לו.
וכואב לי עליו.
מטריף אותי שאני לא יכולה לעשות כלום כדי לעזור לו.
הוא לא מבקש אפילו את העזרה הזאת.
אולי הוא צריך אותה אבל לא יכול ולא מסוגל לבקש אותה.
בקיצור
דייי
מספיק.
אני אצא לדייט בערב,
וכשאחזור אני יעדכן איך ומה היה.