אוקיי...
אז הפעם הגעתי לקבוצה בסערת רגשות של ממש.
אני נוסעת נוסעת , ומחזיקה את עצמי כול הנסיעה לא לבכות מול האנשים סביבי כי לא נעים.
ויודעת שרק כאשר אגיע לקבוצה , אני אוכל לפרוק , ולהתפרק מול כולם כי הקבוצה זה המקום הבטוח לעשות את זה בלי שישפטו אותך ויגידו לך שזה לא בסדר.
אז הגעתי לקבוצה , ואיך שנכנסתי אני פשוט התפרקתי , והתחלתי לבכות.
התפרקתי כי היה לי קשה,
כי הרגשתי מאוד לבד בלי כול החברים שלי.
יש לי בקבוצה 3 חברים שהם עמוד הביטחון שלי בקבוצה שכאשר הם לא מגיעים, אני מרגישה פחות בטוחה , ולגמרי לבד.
אז היום חבר טוב שלי לא הגיע לקבוצה כי הוא היה עייף ותשוש מדברים שהיו לו במשך היום,
וזה שבר אותי.
כי אני יודעת שמישהי שעברה ניתוח עדיין לא מגיעה לקבוצה ,
וחבר שלי לשעבר בגלל כול הדברים הקשים שהוא עובר, עדיין לא בא לקבוצה, וזה חסר לי מאוד,
ועכשיו גם חבר טוב שלי לא בא היום,
אז הגעתי לקבוצה , והרגשתי ממש לבד.
אני פשוט נשברתי.
אבל למזלי ברגע האחרון , ובהפתעה לגמרי גמורה הגיעה חברה מאוד טובה שלי ישנה קצת לקבוצה וזה מיד שיפר לי את מצב הרוח , וממש שמחתי שהיא באה כי היא כמו קרן אור כזאת בקבוצה שמשפרת תמיד את המצב כשהיא באה.
אז דיברנו איתה ושאלנו לשלומה ומה קורה איתה,
ואז אני סיפרתי שפגשתי השבוע את חבר שלי לשעבר כדי להביא לו מתנה שקניתי לו,
ושלא הרגשתי יותר מדיי , והמפגש לא בלבל אותי , ולא הציף אותי, ולא גרם לי לסערות רגשות כמו שחשבתי שאולי יקרה לי כשאני אראה אותו.
שמחתי והייתי עצובה בו זמנית.
שמחתי לראות אותו כי הרבה זמן לא ראיתי אותו,
והייתי עצובה לראות מה נהיה ממנו..
והרגשתי שאיבדתי את הבן אדם שהכרתי ואהבתי..
ומקווה שיום אחד הוא יחזור לעצמו כי ממש קשה לי לראות אותו במצב שלו עכשיו.
סיפרתי גם שאני חוששת מאוד לצאת מהבית לאיזה הוסטל או דיור מוגן ,
שזה דברים שעלו על הפרק כשההורים שלי יום אחד לא יהיו כאן , ומישהו יצטרך לדאוג לי.
שגם אם אני אתחיל לעבוד , וארוויח כסף , ואלמד לכבס ולבשל , ואלמד לנהל את הכסף שלי,
עדיין..
אני לא רוצה לסיים את החיים שלי באיזה הוסטל או דיור מוגן עם אנשים שאני לא מכירה , ולהיות במקום שהוא לא שלי שאין בו פרטיות.
אני גם ממש רואה איך זה קורה שאני נמצאת באיזה דיור, נכנסת לתוך איזה בועה , ומפסיקה לתפקד לגמרי , ולא ממשיכה לחיות.
אני לא רוצה את החיים האלה.
לא בא לי.
אני גם ממש מפחדת לקרוס נפשית ופיזית , ושיקרה לי חס וחלילה מה שקרה לחבר שלי לשעבר שהוא הגיע לאשפוז כי הוא קרס נפשית.
אני מכירה את הנפש שלי,
ואני יודעת שאם יהיה לי עומס נפשי על הנפש אני עלולה לאבד את זה , ולהשתגע.
אומנם אני לא אשמע קולות כמוהו , אבל זה יהיה יותר גרוע ממה שקרה לו.
ואני דיי מפחדת שזה יקרה מרוב כול הדברים שמעמיסים עליי.
ובקיצור אני לא יודעת מה יהיה איתי.
אז ראשון הבא ב15.8 אני הולכת להתקשר לחנות , ולקבוע ראיון עבודה שמה , ומקווה שזה יהיה בסדר.
ושגם לא יהיה לנו סגר בחגים לא עלינו.
וזהו פחות או יותר.
;){kind=link}